בזמן האחרון יש לי פוסט שיושב לי במוח ולא מזדמן לי לכתוב. אין לי מושג אם הרעיון יתפוס, אבל ממילא אני כותבת רק לעצמי, אז מה 'כפת לי?

אני לא יודעת אם זה ככה אצל כולם אבל יש כל מיני משפטים מוזרים שנחקקו לי בראש, מהרגע ששמעתי אותם בפעם הראשונה, אין לי מושג למה, הם שם ואני אזכר בהם בכל פעם שמישהו יזכיר משהו שקשור למשפט או את אותו אדם שאמר את המשפט. אז הנה המשפטים שאני לעולם לא אשכח:

1. יש איזה חלום אחד שחלמתי בגיל 10 או 11. בחלום הלכתי לשיעור מלאכה (בית ספר יסודי, איזה רחוק זה) וכשחזרתי ראיתי את השכנה שגרה בבניין של סבא וסבתא שלי (הם גרו בבניין לידנו). היא עמדה ליד הבניין ולידה עוד כמה אנשים וקרובי משפחה שלי והיא אמרה לי: "את הלכת ללימודים, אבל סבתא שלך הלכה" (יענו, מתה) זה היה אחד המשפטים שנחקקו לי בזכרון עד היום. כל פעם שאני רואה את השכנה (היא כבר בת 90+ אני מניחה, בלי הגזמה) או את הפיליפינית שלה (ליידי נענע? הייתכן ואנחנו שכנות?) אני נזכרת במשפט הזה מהחלום. מטורף.

2. למורים שלנו, ובמיוחד למורות שלנו למתמטיקה בתיכון, הייתה נטייה לדבר בשיעורים על דברים שלא קשורים למהלך השיעור. עכשיו כשאני חושבת על זה, זה היה מדהים כמה זמן מהשיעור היה מוקדש לדיבורים האלה (פלא שהיינו צריכים 3485 שיעורי השלמה לקראת הבגרות?) הייתה לי מורה למתמטיקה בכיתה י' אם אני לא טועה שדיברה איתנו יום אחד עד מצב העניים בישראל. הייתה למורה הזו ר' מתגלגלת, ואז היא אמרה משפט שנחקק בזכרון כנראה בגלל ה-ר' שלה: "המקרר ריק, ריק ריק, פשוט ריק". מאז בכל פעם שאני רואה מקרר ריק (ע"ע הדירה שאני גרה בה עכשיו) אני נזכרת במשפט הזה ואפילו יצא לי להגיד אותו פעמיים בחודש האחרון.

3. הסיטואציה: הפסקת 10 בתיכון. אני וחברה שלי אוכלות איזה סנדביץ' ומטיילות ומסדרות את השיער ושומרות אחת לשנייה בשירותים- בקיצור, כל מה שבנות עושות. פתאום היא שואלת אותי שאלה בלי שום קשר לכלום: "יש לי גבינה על הראש?" מאז בכל פעם שאני מדברת איתה אני נזכרת במשפט הזה, בכל פעם שאני רואה גבינה לבנה אני נזכרת בראש נטול הגבינה שלה.

4. הסיטואציה: בית ספר יסודי כיתה א' או ב'. תרגיל של פיקוד העורף או משהו דומה שעוסק במצבי חירום והזרקת אטרופין (זה קרה בערך שנתיים-שלוש אחרי מלחמת המפרץ, כנראה שעדיין החזיקו מזרקי אטרופין בשלוף.) המדריכה שלנו הייתה בעלת מבטא רוסי כבד. ואז היא אמרה באיזשהו הקשר: "לחץ, פחד, פאניקה." היא אמרה את זה בצורה ממש מלחיצה ועם המבטא זה נשמע עוד יותר מלחיץ. כמובן שבהפסקה כולנו חיקינו אותה בלי סוף. מאז המשפט שלה נשאר אצלי ולא זז, כל פעם שמישהו אומר פאניקה, אני נזכרת בה אומרת את זה במבטא כבד.

5. הסיטואציה: צה"ל, אנחנו נמצאים באיזה בסיס מרוחק, אבק ומלא חיילי מילואים שמתים ללכת הביתה ומחכים שנשחרר אותם. אני יושבת עם השלישות שם ואנחנו מכינים את כל הדברים שצריך לשחרור פתאום חואן (שם בדוי) אחד מחיילי המילואים שם עם מבטא ארגנטינאי אומר לי: "אני צריך שמלה." הוא גם אמר את זה בשושו כזה, ולא רצה שאף אחד ישמע, מה שגרם לי לתהות לגבי השימוש שלו בשמלה. לא משנה מה היה ההמשך של השיחה. אבל מאז המשפט הזה חקוק בי ולא יצא לעולם. לאחרונה, נזכרתי במשפט הזה דווקא כשאבא שלי ביקש מאמא שלי לעשות ספונג'ה בחצאית מיני אדומה. אני לא יודעת מה עובר עליו, כנראה הם ככה בגיל המעבר, רוצים לנסות דברים חדשים.

אז איזה משפטים נחקקו אצלכם בזכרון? השתתפו גם אתם בפרויקט "חקוקים".

בובי