אזהרה: הפוסט הזה הוא פוסט של התחמקות מלמידה למבחן, לכן אעשה כל שביכולתי כדי שהוא יהיה ארוך ככל האפשר כדי לא לגשת ללמוד את הזוועה הזו. קוראים, הוזהרתם!

אז כמו שאתם רואים הבלוג הזה ורוד, כי זה כל כך משקף את החיים שלי כפי שאתם יכולים לראות בפוסט הקודם. אמנם המבחן שהתלוננתי עליו הלך לי טוב ואני לא מצפה לפחות משמונים, אבל כרגיל על כל בשורה אחת טובה יש כמה בשורות לא טובות. קיבלתי ציון במבחן אחר והציון הוא הציון הלא סקסי בעליל: 59. אמנם עם העבודה אני מקבלת ציון קצת יותר גבוה (אבל עדיין לא סקסי) בתור ציון סופי (63 בערך) אבל זה ממש לא מספיק לי. מה זה 63? אני אפילו לא יודעת אם זה עובר כי יש שמועות שעובר בקורס הזה זה 70. אהאהאהאה. כנראה שאני אעשה מועד ב'.

מעבר לזה ביום שישי יש מועד ב' בסאדיסטיקה ובא לי לחתוך ורידים דק-דק. אני לא יודעת כלום. ניסיתי ללמוד, ניסיתי לעשות תרגילים וזה מטופש כי אף תרגיל אני לא מצליחה, ואם אני חושבת שאני מצליחה, אז יש לי טעויות חישוב מכאן עד הודעה חדשה. אני לא טובה בזה ולא משנה כמה אני משננת מנטרות של "אני אצליח-זה קל-אני שוכבת עם המרצה אז אני אקבל ציון טוב." זה לא עובד. אני לא מצליחה ללמוד.

חלמתי בלילה חלום. זה היה חלום ממש מעניין. כל כך מעניין שלא שמעתי את השעון המעורר פעמיים. בעצם שמעתי כי בפעם השלישית שהוא צפצף מצאתי אותו ביד שלי והתעוררתי. חלמתי שההורים שלי אמצו ילד נכה שקוראים לו משה. בהתחלה נכנסתי הביתה אחרי שחזרתי מבאר שבע ואני רואה אותו. שאלתי את אמא שלי מי זה הילד הזה והיא אמרה לי בשמחה שהם אימצו ילד. שאלתי את הילד איך קוראים לו והוא אמר שקוראים לו משה. הוא היה כזה חמודי. בהתחלה חשבתי שאין לו רגליים, אבל הרגליים שלו המזגו יחד עם הספה כי הוא לבש בגדים בצבע של הספה. נבהלתי, אבל אח"כ ראיתי שיש לו רגליים והוא מתנייד פשוט עם כיסא גלגלים. הוא נתן לי נשיקה על הלחי וחיבוק וממש נקשרתי אליו. אחרי כמה דקות שבו לא הייתי לידו אמא שלי אמרה לי לקרוא לו כי הוא ירד לשחק בגינה. אז הלכתי, ונדמה לי שאיבדתי אותו. קרה משהו אבל אני לא זוכרת מה קרה. זה היה חלק ממש חזק בחלום.

בחלק השני של החלום מילאתי לוטו. איכשהו הבנתי מההגרלה שהמספרים שלי הם המספרים הזוכים, ושזכיתי ב-20 מיליון שקל. הייתי ממש אדישה לעניין הזה, אבל סיפרתי לאיזה מישהו זר שישב בקיוסק הזה. הוא אמר לי ללכת לקחת את הכסף, הוא ממש התרגש, אפילו יותר ממני. מי מכיר אותך בכלל? שלא תחשוב שאני חולקת איתך את הכסף... איזה כסף ואיזה נעליים. הטופס בכלל לא נשלח. כך הלכו לטימיון 20 מיליון שקלים.

בחלק השלישי של החלום נדמה לי שהיה לי דייט מוצלח. אכן, חלום. מעניין איך הצלחתי לחלום את זה, הרי לא יצאתי לדייט כבר... (ולהוא או ההיא שחיפשו בגוגל: "לא יצאתי לדייט כבר" והגיעו לבלוג שלי, אני מה זה מבינה אתכם.)

יש לי קנאקים כואבים באוזניים כל פעם שאני מפהקת. נו, אתם יודעים, קנאקים. לכן אני צריכה לדאוג לזה שאני לא אהיה עייפה ולא אפהק. אי לכך ובהתאם לזאת שנ"צ זו פעולה הכרחית כדי שאני לא אהיה עייפה. אני מחויבת לשנ"צ מבחינה רפואית. אתמול ישנצתי 4 שעות שלמות. אילו רק הייתי מוכשרת בלימודים כמו שאני מוכשרת בשנ"צ.

היום הכנתי ארוחת צהריים ושמתי לב שבכל פעם שאני רוצה להרגיש בשלנית אני מכינה תפו"א בתנור. אף פעם אי אפשר לפספס עם זה. זה בערך הדבר היחיד שאני יודעת להכין. רק לשים פלפל שחור, פפריקה מתוקה, מלח, שמן זית ולתנור עד שזה מתרכך (עם דגש על מתרכך, לבדוק עם מזלג ולא לסמוך על החושים אם אתם לא רוצים לאכול תפו"א חי) היום שדרגתי את זה עם בצל וזעתר. הזעתר לא הכרחי, זה יוצא טעים גם בלי. יום שישי הכנתי עם בטטה ויצא להיט, גם גמבה הולך סבבה. אז אתם מבינים שאני חיה בעיקר על תפו"א, וטוסטים, וחביתות ומרק נמס בכוס ללא מונוסודיום גלוטומט ושניצל תירס כמובן. אלה בערך הדברים היחידים שאני יודעת לבשל.

איך אני יכולה עוד לבלבל לכם את המוח? חוש הריח שלי חזר.

יום שלישי הקרוב יש חתונה לבת דודה ואני צריכה בגדים. באסה ללכת לחפש.

הציפורים פה צייצו כאילו אין תקופת מבחנים עכשיו. מה, לא צריך ללמוד למדעי התעופה, או מה שהן לא לומדות?

קורס קיץ? כן.

עשית שן חדש?

בובי

פוסט נוסף עלה לטיוטה.