הבוקר התעוררתי למשמע קול דפיקה בדלת. כמו הגרסה של היפהפיה הנרדמת, רק שבמקום הנסיך שבא לנשק אותי ולהעיר אותי משנתי, זכיתי לביקור של עוזר אב הבית שבא לתקן את הסתימה בכיור במטבח. אני עוד הייתי במיטתי, ובגלל שלא עניתי לדפיקה בדלת הוא פתח את הדלת בעצמו ונכנס. (מותר לו להיכנס גם כשאנחנו לא נמצאות). הוא לא בא עם סוס לבן, אבל הוא בא עם ארגז כלים. זה פחות או יותר הסוס הלבן של המאה ה-21. ומפתח שבדי זה די דומה לחרב שאיתה הוא מגן על כבודי. (מותר לי לחלום, נכון? אם כבר אני חולמת אז אני מדמיינת שהוא היה מטר תשעים, בחור חסון, שחום ועשיר.)
אחרי החבטות שהבחור החסון חבט בצינורות, כבר לא יכולתי לישון יותר. גם אילו הייתי רוצה, עלה מהמטבח ריח שהיה מעיר את המתים. בסוף הוא תיקן את הכל כיאה לאביר שהוא (במוחי), אמר שלום והלך.

לאחר מכן הלכתי ללימודים. הייתה לנו איזו פרזנטציה לעשות, אבל זה היה כמו "לעמוד בשמש שעה ומשהו ולחכות שמישהו ישים לב כמה דקות לפוסטר שהכנו".

עוד היום: הלכתי לישון צהריים, כמו בן אדם לשם שינוי. כיביתי את הפלאפון, הדלקתי את המזגן, לקחתי את הפוך ועשיתי בו את זממי (כלומר, ישנתי איתו כפיות)
חלמתי חלום מה זה מוזר בשנת הצהריים הזו. קודם כל החלום הזה היה עם המון המון אנשים שאת רובם לא הכרתי. היה איזשהו אירוע שכנראה קשור ללימודים, והיו שם גם החבר'ה של העבודה הקודמת. נתנו לנו משימות ובין היתר גם היה ספא, בריכה, מגלשות מים מה שמעורר את חשדי שהאירוע התקיים בפארק מים. היה ממש מגניב בחלום. רק מה? שהיה תור ענק למסאג' והייתי צריכה לחכות שעות. ומי המסאז'יסט? מישהו יקר שכבר לא איתנו יותר, סדאם חוסיין. אין לי מושג למה הוא ולמה הוא נכנס לי לחלומות אבל כולם זכו למסאג' מידיו החלומיות ורק אני חיכיתי בתור. תוך כדי שאני מחכה בתור אז אמרו עליו שהוא ממש השתנה ונהיה אדם טוב יותר ובגלל זה העסיקו אותו באירוע הזה. עכשיו שתבינו, במציאות לא רק שאני לא אחכה בתור למסאג' אני גם לא כל כך אוהבת מסאז'ים, זה מלחיץ אותי שנוגעים בי במקומות רגישים לדגדוגים. עשיתי פעם אחת ורק התפללתי שזה ייגמר ובסוף גם יצאתי עם גב תפוס מכל העניין הזה.
כמו שאמרתי היו לנו משימות, אז אני הסתובבתי באירוע ושאלתי אנשים שאלות, לא זכור לי בדיוק מה, אבל זה היה כמו כתב חידה. פתאום באמצע שאני משוטטת לי מישהו מגיש לי תיק גב אדום. לא ידעתי של מי התיק ולא זיהיתי את התיק, אבל אותו אחד, שאני לא מכירה אותו במציאות, אמר לי שהתיק הזה שלי. אני התעקשתי, הוא התעקש שאפתח את התיק ואראה מה יש בתוכו. ואכן זיהיתי שם מעט פריטים שהיו שייכים לי. עדיין לא זיהיתי את התיק, אבל מה שהיה בפנים היה שלי. אחרי עוד כמה שיטוטים, החלום נגמר.

אין לי מושג מה אומר החלום הזה. אולי התיק הזה אומר שאני צריכה להפסיק להתעקש, שאני צריכה לפתוח את עצמי ולגלות מה שיש בפנים, כי זה שייך לי. זה שלי. אולי התיק הזה יתמלא בדברים חדשים אם אני רק אפתח אותו, כי יש בו הרבה מקום. אני לא מופתעת מהחלום כי אני מתעסקת בזה יותר מדי בזמן האחרון. אני צריכה לפתוח כבר את התיק הזה ולאפשר לעצמי לחיות קצת יותר טוב. אני חושבת על זה, אבל אני לא חושבת שאני אצליח להעלות את זה על הכתב כמו שצריך.

חלק מהתיק הזה זה גם כל העניין של האהבה. בחיים לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה עם זה. אני לפעמים חושבת שאני לא אצליח בחיים לפתח רגשות למישהו וזה אף פעם לא יסתדר לי. תמיד יהיה משהו שיפריע, שיחסום אותי, אני אפילו לא יודעת אם אלה רעשים פנימיים שעוצרים אותי, או פחדים בשמם היותר מוכר, או שזה פשוט היגיון בריא שאומר לי לא להכניס את עצמי לדברים שאני לא אדע איך להוציא את עצמי מהם. אין הפרדה ברורה בין היגיון לרגשות לפחדים, בגלל זה הכל מתערבב אצלי וכשהכל מתערבב נהיה בלאגן.

צריכה סדר,
בובי