אתמול הייתה לי שיחה עם ידיד, מפה לשם הגענו לשיחה על מה שעובר עליי כרגע עם כל העניין של האוניברסיטה והוא שאל אותי אם לא טוב לי כרגע שם. שאלתי אותו בחזרה אם זה נראה כאילו טוב לי. הוא אמר לי שאי אפשר לדעת אף פעם, כי תמיד אני מתלוננת שלא טוב לי. זה משהו שאני יודעת על עצמי כבר הרבה זמן, יש לי נטייה להתלונן, יש לי נטייה לראות את חצי הכוס הריקה. אני רואה הרבה פעמים את החיים שלי כמקשה אחת, ולא מסוגלת לחשוב מעבר. אם רע לי עכשיו, אז יהיה לי רע בעתיד. כי ככה זה אין לי מזל או שאני כישלון שממשיכה לאכזב כל פעם מחדש.

עכשיו אני עומדת לפני עוד אכזבות. אמנם עדיין לא קיבלתי את הציונים, אבל בואו נודה על האמת: בכל מקרה אני לא עומדת בסף ובכל מקרה אני לא אמשיך במחלקה. זה רגע קשה ומאכזב, ואחריו עומדים להיות לי עוד כמה רגעים קשים של חיפוש עצמי כדי להבין באמת באיזה כיוון אני רוצה להמשיך (הדגש חשוב, כי אני צריכה לעשות מה שאני רוצה ולא מה שמכתיבים לי או מה שמצפים לי, והרצון שלי זה הדבר היחידי שאני עדיין לא יודעת מהו).

אבל יש רגעים אחרים בתוך כל התקופה הזו. בניגוד לרגעים של האכזבה, יש גם רגעים שאני גאה בעצמי. אני יכולה לחשוב עכשיו על שניים או שלושה מקרים שבאמת ובתמים הרגשתי גאווה בעצמי. כל מיני הצלחות קטנות שעוזרות לי עכשיו להשיב את הבטחון עצמי שלי.

יש גם רגעים של צחוק. לפני כמה זמן חיטטתי קצת בפלאפון הענתיקה שלי. מצאתי שם סרטון של אחותי שלא האמנתי שעוד שמרתי אותו. הסרטון הכי מצחיק שראיתי בחיים. זה היה עוד לפני שאחותי התגייסה וכמובן עוד לפני שהתחתנה. היא הייתה כזו שטותניקית. כל פעם שאני רואה את הסרטון הזה אני מתפוצצת מצחוק. זה מזכיר לי את כל הימים שלנו בחדר המשותף שלנו שהיינו עושות מלחמת דגדוגים, או מלחמת כאפות (היה לנו מנהג כזה שהיינו נותנות לעצמנו כאפות בעוד השניה נקרעת מצחוק בצד. זה נשמע מוזר לחלוטין שהיינו מרביצות לעצמנו מבחירה, אבל זה משחק ממכר. תנסו את זה!!!)

בתוך כל הבלאגן יש גם רגעים של אושר צרוף, כמו לראות את בדיקת האולטרסאונד של האחיין הקטן שלי. לראות אותו מוצץ אצבע בתוך הבטן ומזיז את הרגל הקטנה שלו כמו כדורגלן מיומן. (חמסה עליו, חמסה חמסה, עוד חודש בערך הוא יוצא אלינו).

וכל מיני רגעים אחרים שמחממים את הלב. אנשים שאומרים לי שאני מצחיקה ושנונה, או שאני מעניינת. יש כל מיני רגעים טובים בתוך כל הסבך הזה. רק צריך להסתכל עליהם. לא לקבל אותם כמובנים מאליהם.

אני בטוחה שאני אצא מתוך כל הבלאגן שיש כרגע ואגיע למקומות טובים יותר. כמו שכבר כתבתי, יום אחד אני אשב ואספר לנכדים איך סבתא שלהם נחלצה מהמחלקה לפסיכולוגיה ועברה לעשות את מה שהיא באמת רוצה לעשות. אולי אני גם אראה להם את הפוסט הזה, עוד שיהיו ממש קטנים, כדי שידעו להעריך את כל הרגעים הטובים בחיים. גם אם קצת קשה לראות את זה.

אגב, יש משחק ש"כלל" פיתחו שמדמה חיים של אדם בוגר. כל מיני רגעים שאדם נתקל בהם במהלך החיים. אלו יכולים להיות רגעים קשים, רגעים משמחים. כמו בחיים האמיתיים גם במשחק נמדדים לפי הישגים. אם בא לכם לברוח קצת מהחיים האמיתיים ולהשתעשע בחיים וירטואליים- זה אחלה משחק בשבילכם. יש גם פרסים כמו צניחה חופשית ועוד הרבה דברים שווים.

קבלו לינק: http://www.momentsgame.co.il/blog

שלכם,

ברגעים הטובים יותר והטובים פחות,

בובי