למרות שבאר שבע והלימודים שם רחוקים ממני מרחק שנות אור כמעט, ואני לא חושבת על זה כמעט בכלל, יש לי מחשבות על מה אני אלמד בעתיד. לגבי העבר- אפס מחשבות. לגבי העתיד- מיליון מחשבות. כל יום אני מנסה לחשוב מה יעניין אותי וכל פעם אני מגיעה למסקנה אחרת. ובסוף אני חוזרת לאותה נקודה. מה שמעניין זה שבכל המקצועות שאני בודקת יש את הסטטיסטיקה הארורה, אפילו מקצועות שאין לי מושג מה הקשר ביניהם לבין סטטיסטיקה לדוגמא תקשורת, מה הקשר בין תקשורת לסטטיסטיקה? זה רק נותן לי את התחושה יותר ויותר שאוניברסיטה זה דרעק שלא שווה כלום, הכל מראית עין אחת גדולה. כל מקצוע רואה לנכון להוסיף לעצמו את הסטטיסטיקה הזאת כדי להיחשב למקצוע רציני ונחשב בשוק. עוד שניה יוסיפו סטטיסטיקה גם לחוג לפילוסופיה ויקראו לזה "פילוסופיה יישומית" או שם פלצני כזה או אחר. זה מעצבן אותי שרוב הסיכויים שאני לא אוכל לעשות תואר בלי סטטיסטיקה.

כל מי שאני אומרת לו שעזבתי את התואר באופן זמני, אומר לי לא לוותר על זה, ושחבל. "חבל על מה?" אני שואלת את עצמי. חבל רק כי זה מה שמקובל היום? חבל רק כי זה מה שדורשים במקומות עבודה? אני לא רוצה לעשות תואר רק בגלל זה. אני רוצה לעשות תואר שיעניין אותי, שילהיב אותי. לא רק לעשות תואר בשביל שאיזה בוס פוטנציאלי בעתיד יסמן עליי וי בטבלת הקריטריונים שלו.

אני חייבת להודות שאני חצויה. מצד אחד אני חושבת גם על כיוונים שהם לא תואר, אולי סתם קורסים בודדים שלא מתחברים לתואר אחד שלם, אבל יעניינו אותי כל אחד בנפרד. אבל מצד שני, מיס פולניה מתעוררת אצלי ואומרת לי שאני לא בגיל שאני יכולה לבזבז את הזמן שלי על "חוגים" כאלה. זה די נותן הרגשה של חוגים אחרי ביצפר להעשרה. יש בי את הצד שרוצה לעשות משהו שאני אוהבת ורק משהו שאני אוהבת, ויש בי צד שחושב גם על העתיד. לא רוצה לבזבז זמן וכסף על משהו שלא יתן לי בסופו של דבר פתח לעתיד, ויהיה רק על תקן חוויה מעשירה.

אז שילוב של שתי הפסקאות האחרונות מביא את העניין להיות אפילו יותר מסובך. אני צריכה למצוא את האיזון בין שני הדברים האלה. איפה מוצאים מקצוע כזה שיהיה גם "וואו" וגם "תכלס"? יש למישהו הצעות?

בובי