עוד שבוע עבר לו במהירות. את האמת שהוא התחיל מנומנם משהו, אבל המשיך הרבה יותר טוב.

אני לא כל כך זוכרת מה היה ביום ראשון. בעצם נזכרתי! הייתי בכניסה לעבודה ופתאום אני רואה את אהבת נעוריי שם (ניסיתי למצוא לו כינוי קצת פחות דרמטי מ"אהבת נעוריי" אבל לא מצאתי. זה הערס הקטן שהייתי מאוהבת בו מגיל 12 בערך עד גיל 17). בדר"כ אם אני רואה אותו בשכונה הוא אפילו לא אומר לי שלום, וגם אני לא אומרת לו, אבל כל כך הופתעתי לראות אותו ליד מקום העבודה שלי, והוא הופתע לראות אותי ליד מקום העבודה שלו שזה היה כמו שני ישראלים שנפגשים בחו"ל. הוא שאל איפה אני עובדת ומה נשמע וכל זה ודיברנו כמה שניות. הדבר הראשון שחשבתי עליו זה שאולי יהיה לי טרמפ כל בוקר מפתח הבית, אבל פנטזיות לחוד ומציאות לחוד. כמו שאמרתי אנחנו לא אומרים אפילו שלום אחד לשניה, אז טרמפ כל בוקר? סתם חלום רטוב. תראו איך אנשים משתנים. פעם ראיתי אותו כחבר פוטנציאלי, עכשיו אני רואה אותו כטרמפ פוטנציאלי.

ביום שני הייתי כל כך עייפה שהוא נמחק מזכרוני. הייתי כל כך עייפה שכבר בשמונה בערב הלכתי לישון. השינה הארוכה יחסית שינתה לי את השבוע. כמעט זינקתי מהמיטה ב-5 וחצי בבוקר לעוד יום עבודה. הסתכלתי על הפרצופים העייפים של האנשים והודעתי להם כאילו הייתי המשיח של השינה שמצאתי את הפתרון לבעיית העייפות. לילה אחד באמצע השבוע ללכת לישון ממש מוקדם. זה חוץ מהשינה של סוף השבוע. אחד, שכבר שתה את הקפה השחור השני שלו באותו בוקר אמר לי שהוא לא מסוגל ואין מצב שהוא עושה את זה. אין מה לעשות. רעיונות גדולים לא מתקבלים מיד, ואת ממציאי הרעיונות הגדולים ביותר מעריכים רק לאחר מותם. (הכנס סמיילי מגזים כאן)

המשך השבוע היה מאוד פורה. גם הרגשתי בטחון בעבודה. השבוע הרגשתי את השיפור הכי משמעותי בעבודה שלי עם החונכים. סוף סוף הרגשתי בטחון בעצמי גם כשהיו שיחות יותר קשות וגם כשהלקוחות התחילו צועקים. הייתה התקדמות יפה השבוע.

חוץ מהעבודה, המחשבות על מקצוע עתידי ממשיכות. כל יום אני חושבת על זה. מדי פעם עולים לי כל מיני רעיונות שונים ומשונים שאין לי מושג מאיפה הם מגיעים. קיצוניות מטורפת בין תחומים ריאליים לתחומים הומניים, בין קורסים קצרים ותארים ארוכים. אני חושבת על הכל מהכל. הרגשתי השבוע שהראש שלי נפתח יותר ויותר. ככל שאני מתרחקת יותר ויותר מהחוויה האוניברסיטאית אני יכולה לחשוב על יותר דברים שיכולים להתאים לי.

מחשבה אחת שהייתה לי השבוע זה לקחת קורס או קורסים בתחום של בורסה ושוק ההון. לא שאני מתכוונת להיות עכשיו ברוקרית שחיה כל היום מול מסכים של עליות או ירידות של מניות ומדדים, אבל זה משהו שמעניין אותי סתם בשביל הידע הכללי ואולי יצא לי מזה רווח של כמה שקלים. אם אני לא אקח קורס כרגע אז אולי אני אקנה ספר בנושא כדי לבדוק כמה זה באמת מעניין אותי. שווה לנסות.

מחשבה אחרת שהייתה לי זה אולי ללמוד ליצנות רפואית. ראיתי איזו מודעה על איזה אוטובוס לשבריר שנייה, גיגלתי ומצאתי כמה מקומות שמלמדים את זה. אני עדיין לא קופצת להירשם ולברר לגבי זה. אבל זה נראה לי גם משהו שמעניין ללמוד. זה יכול להיות קורס קצר יחסית וזה יכול להיות גם תואר, לא האמנתי בהתחלה שראיתי שיש תואר בליצנות רפואית. פאקינג ללמוד שלוש שנים בשביל להיות ליצן. יש לתואר כזה יתרון, כי זה גם תחום שנוגע בפסיכולוגיה וגם לא נראה לי שילמדו ליצנים סטטיסטיקה. גם אפשר להמשיך משם לתואר שני לכל מיני מקצועות טיפוליים (אז אולי כן ידחפו לי לשם סטטיסטיקה?) נראה לי שליצנות רפואית זה דבר מאוד מספק. להצחיק ילדים חולים ולעשות להם טוב על הלב, מה עוד אפשר לבקש מבחינת סיפוק מהעבודה?

שבוע שעבר אני חושבת, חשבתי גם לקחת קורס בכתיבה. פרנסה לא תצא לי מזה, אבל לכתוב זה משהו שאני אוהבת, ואני מנסה למצוא דברים שאני אוהבת, אז זה הדבר הראשון שחשבתי עליו. אולי בעתיד הלא כל כך רחוק, אני אחסוך מספיק כסף ואמצא את הזמן בשביל ללמוד את זה. עכשיו הקורס בעבודה הוא במשרה מלאה, אז בינתיים אני לא רואה את עצמי מכניסה עוד משהו לחיים שלי, אני חוזרת ממש עייפה אחרי בסה"כ 12 שעות בחוץ, אבל כשאני אתחיל לעבוד במשמרות יהיה לי יותר זמן פנוי ואני אהיה יותר סגורה על עצמי איך להכניס עוד דברים.

אני גרה מרחק של גג 20 דקות נסיעה ברכב מהעבודה. אבל בגלל שאני נוסעת בשני אוטובוסים הנסיעה אורכת שעה בבוקר ויכולה להגיע לשעה וחצי בערב עם כל הפקקים או אם האוטובוסים מתעכבים (לא תסריט נדיר, רק השבוע קרה לי שהייתי סה"כ בדרכים שעה ו-45 דקות כי האוטובוס החליט שהוא לא מגיע). שלא נדבר על הצפיפות והחום. זה רק נדרש שאני אתחיל כבר ללמוד נהיגה ואחסוך לעצמי זמן יקר של נסיעות. נכון, אין לנו רכב בבית, אבל אני ילדה מספיק גדולה בשביל לחסוך ולקנות לעצמי רכב. אז להתחיל ללמוד לתיאוריה, בקרוב! (בחיי שהפוסט הזה נראה כמו מקבץ של פרומואים).

אבא שם לי פלזמה בחדר ביום רביעי. זה עולם אחר לחלוטין. פתאום יש לי מקום בחצי חדר שלי ואני פחות מוגבלת מבחינת מקום. לא שהיה לי רע לפני כן, אבל נחמד לשדרג. על הדרך הוא קנה גם פלזמה לעצמו.

חוץ מזה מקום העבודה לקראת שינויים. לא יודעת אם שינויים מרחיקי לכת, אבל יכול להיות שיעלה קצת השכר ונקבל קצת יותר תנאים. אם לא, אז כנראה שנשבות, למרות שאני לא חושבת שזה יקרה. הוועד הצליח להשיג בעבר לפי מה שהבנתי השגים מרשימים, נקווה שזה יקרה גם הפעם.

ראיתם את הגשם שהיה הבוקר? היורה הגיע מוקדם. אצלנו היה מבול. כנראה שאנחנו הולכים לקראת סוף שבוע גשום. שבוע הבא כבר ערב חג. אין לי מושג אם אנחנו עושים את זה בבית או אצל דודים, אבל העיקר שיש חופש. אני עובדת רק בראשון, שני, שלישי.

ערב טוב ושבת שלום, ושלא יעלו עליכם מקקים כמו זה שעלה עליי הבוקר,

בובי