ביום ראשון סיימתי קצת יותר מוקדם בעבודה. הלכתי לי לאורך הרחוב בדרך לתחנת האוטובוס ופתאום את מי אני רואה? את הערס, אהובי לשעבר (ע"ע פוסט קודם), גם הוא יצא מהעבודה שלו. הוא הציע לי טרמפ ואני קפצתי על המציאה. זה היה פשוט חלום. עדיין היו פקקים רבים, אבל הנסיעה התקצרה משמעותית. במקום שעה וחצי הנסיעה ארכה כ-40 דקות או אפילו קצת פחות. זה היה קצת מוזר לשבת איתו במכונית ולחשוב שהייתי מאוהבת בו במשך שנים והוא לא יודע אפילו קמצוץ מכל זה. לא היה מתח מבחינתי באוויר, אבל ניסיתי לחשוב לעצמי מה היה קורה אם הייתי מספרת לו כבדרך אגב על מה שהרגשתי כלפיו כשהייתי קטנה. ניסיתי לחשוב גם מה מצאתי בו אז, ובהחלט הבנתי את זה. הוא הטעם שלי בגברים: שחום, מסוקס כזה, חיוך חמוד, וגם האופי שלו לא רע בכלל. הוא לא כזה ערס. ציפיתי שהוא ישים מוזיקה כזו של ערסים, אבל המוזיקה שהוא שמע הייתה כבר על התפר של "האשכנזי החננה" (אם כבר סטריאוטיפים אז עד הסוף). אני מאחלת לעצמי למצוא בחור דומה לו. בכל מקרה, כמו שאמרתי, הטרמפ היה מרענן ביותר בתוך כל הנסיעות הבינעירוניות של התקופה האחרונה. אבל אל דאגה, השלמתי את הנסיעות האלה ביומיים שלאחר מכן.

באותו יום ראשון הייתה מסיבה של החברה. ולא הלכתי. דווקא הייתה לי כוונה ללכת בהתחלה, אבל בתחילת היום הרגשתי כל כך עייפה ולא חשבתי שזה יהיה כל כך חכם להישאר עד מאוחר במסיבה כשיש לי אחרי זה עוד יום עבודה מתיש. אז ויתרתי על זה. קצת התאכזבתי מעצמי כי אני רוצה להשתלב לא רק מבחינה מקצועית, אלא גם מבחינה חברתית והמסיבה הייתה יכולה להיות הזדמנות לזה וככה ויתרתי על זה. זה לא שיש לי כל יום הזדמנויות כאלה ליצור קשרים חברתיים, אז אולי היה שווה לעשות את זה למרות העייפות. אלמד לפעם הבאה לנצל יותר הזדמנויות במקום להצטער אחר כך.

היה לנו איזה יריד ספרים בעבודה השבוע. קניתי לי שני ספרים. מאוד התאפקתי לא לקנות את כל הספרים שאמורים להוביל אותי להארות בחיי, סטייל "הסוד". זה לא עזר כי בסוף קניתי ספר שמדבר על "למה זה חשוב לעשות את מה שאתה אוהב בחיים". מי יודע אולי זה יתן לי נקודות נוספות למחשבה על הבחירות שאני עושה. וקניתי עוד ספר אחד שאני מקווה לקרוא ביום כיפור על איזו אישה אחת שנמצאת בבלבלות בחייה. נשמע כאילו אני אתחבר לזה. אני מקווה שאני אכניס לעצמי מנהג קבוע לקרוא ספרים, כי הזנחתי את זה בשנים האחרונות. איבדתי את הסבלנות למילים שכתובות על דף. השפעה גרועה של האינטרנט עליי, אני יודעת, אבל אני אנסה לחזור לשגרת קריאה.

ביום שני נסעתי בלא פחות מ-6 אוטובוסים. 2 אוטובוסים לעבודה, 2 אוטובוסים בחזרה מהעבודה ועוד 2 אוטובוסים הלוך חזור מהקניון. בגלל שנסעתי ישירות מהעבודה לקניון לקנות בגדים לחג זה יוצא שהייתי מחוץ לבית מ-6 וחצי בבוקר עד 9 וחצי בערב. חזרתי סחוטה אחרי 15 שעות של הסתובבויות תוסיפו לזה שלא מצאתי אף בגד שיתאים לחג והתבאסתי מזה ותקבלו בובי אחת לא מרוצה בכלל. ישר הלכתי לישון. אני חושבת שנרדמתי מאית שניה אחרי שהראש שלי נחת על הכרית.

היום המשכתי את החיפושים אחרי בגדים לחג ויצאתי גם עם בגדים שלא לחג. אני באמת צריכה קצת בגדים ליומיום, אני במחסור מטורף, כל בוקר כמעט אני מתעוררת ומחפשת מה ללבוש. נראה לי שרוב המשכורת הראשונה שלי תלך על בגדים.

את ראש השנה אנחנו עושים אצל משפחה מצד האבא. נראה לי ששוב יהיו מלא אנשים, כרגיל אוכל טוב ודיבורים של זקני המשפחה על קופות חולים וסוגי תרופות (תמיד טוב להתעדכן, כל ארוחת חג זה כמו כנס רפואי מקצועי). שיהיה לכם חג שמח, ושנה טובה ומתוקה וכו' וכו'...

בובי