קראתי אתמול ושלשום ספר: "המקום הנכון- למה חשוב לעשות את מה שאוהבים". אם נתעכב על המשפט הזה נראה כאן כמה דברים מאוד מעניינים:

א. סיימתי ספר- דבר שלא הצלחתי לעשות אולי שלוש שנים. בכל פעם שניסיתי ספר חדש, עזבתי אותו מיותם אחרי כמה עמודים בודדים שקראתי.

ב. סיימתי ספר תוך יומיים- משהו שלא חשבתי שיקרה. חשבתי שאני אקרא בלחץ 20 עמודים כל יום, לא בממוצע 140 עמודים ביום.

ועכשיו לספר עצמו:

הסיבה שבחרתי את הספר הזה כי גם אני מנסה למצוא את "המקום הנכון" שלי. רק לפני כמה פוסטים אמרתי שאני רוצה למצוא משהו שיהיה גם "וואו" וגם "תכלס" (וואו + תכלס = וואכלס?). מחבר הספר מתייחס בדיוק לשלב הזה בחיים. הרבה פעמים אנחנו עושים דברים שאנחנו לא אוהבים באמת, לומדים דברים שאנחנו לא באמת רוצים ללמוד ובסופו של דבר מוצאים את עצמנו באיזה משרד אפרורי שלא היה לו שום קשר לחלומות שלנו בהתחלה בשביל להתפרנס.

הוא נותן אינספור דוגמאות, בכל עמוד כמעט, על אנשים שהצליחו אחרת, על אנשים שכן הצליחו להפוך את החלום שלהם למציאות. אנשים בכל התחומים, בכל התקופות.

הוא אומר ש"המקום הנכון" הוא משהו שאנחנו טובים בו ויש לנו תשוקה אליו. זה משהו שכשאנחנו עושים ואנחנו לא מרגישים שהזמן עובר. זה לא בהכרח משהו קל ולא בהכרח משהו שאנחנו תמיד נהנים ממנו, אבל זה צריך להיות משהו שיתן לנו בסופו של דבר סיפוק.

הוא מדבר בספר על כל מיני מונחים כמו למשל שאנחנו צריכים למצוא את "השבט" שלנו- כלומר את קבוצת האנשים שאנחנו מרגישים הכי בנוח לעשות איתם את מה שאנחנו אוהבים, אנשים שגם מתעסקים בתחום הזה וגם מבינים אותנו ואת המטרות שאנחנו רוצים להשיג. בהקשר הזה הוא כותב שיש שלושה דברים שמפריעים לנו לממש את החלומות שלנו. פחדים אישיים, המעגל החברתי הקרוב אלינו והתרבות הכללית שלא תמיד החלומות שלנו מתיישבים איתה (כמו למשל מישהו שחולם להיות אמן בחברה שלנו ולהתפרנס מזה, יתקשה מאוד כי אנחנו חיים בחברה חומרית ופחות רוחנית). הוא נותן כמה דרכים להתמודד עם הדברים האלה.

הוא מדבר קצת יותר לעומק על פחד ולמה אנחנו מפחדים, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להתגבר על הפחד (פשוט לעשות). הוא לא חידש לי כל כך בנושא הזה של הפחד, כי מי כמוני מכירה אותו. אני גם יודעת שצריך פשוט לעשות בשביל להתגבר על הפחד, אבל רוב הפעמים אני לא עושה. אני משאירה את ההחלטה ביד הגורל או ביד אנשים אחרים. לדוגמא העזיבה שלי את האוניברסיטה הייתה בגלל הציונים ולא בגלל שהחלטתי. אם לא הציונים בחיים לא הייתי מחליטה לעזוב את התואר, גם אם לא ממש הייתי מרוצה.

הוא דיבר גם על מזל, ניצול הזדמנויות והקשר ביניהם. לדעתו אין דבר כזה מזל או גורל ואני לגמרי מתחברת לתפיסה שלו. אני חושבת שמה שאנשים קוראים לו גורל הוא לגמרי בשליטה שלנו. אנחנו כל הזמן עומדים מול הזדמנויות וכל רגע יש לנו אפשרות לנצל את ההזדמנויות שנקרות בדרכנו. גם אנשים שחושבים שיש להם מזל רע ושהם לא מצליחים בשום דבר, צריכים להבין שהכשלון הוא הזדמנות להצליח במשהו אחר. כמו למשל זה שנכשלתי בסטטיסטיקה גרם לי להגיע למחשבות שאולי אוניברסיטה זה לא הדבר שהכי מתאים לי ועכשיו אני חושבת הרבה יותר פתוח על העתיד שלי. נכון שאין לי מושג מה יהיה איתי אפילו עוד שנה, שלא נדבר על העתיד היותר רחוק, אבל אם אני אביט על כל ההזדמנויות שיהיו לי בצורה יותר פתוחה אני אוכל לקפוץ משם הרבה יותר רחוק מאשר אם הייתי נשארת בתוך הנישה הצרה של לעשות תואר באוניברסיטה איקס במקצוע וואי ולהמשיך לעוד תואר. אין לי מושג לאן אני יכולה להתקדם- וזה גם מה שיפה. שאולי זה כל כך גדול שאני לא יכולה אפילו לדמיין את זה.

הוא דיבר גם על כל מיני דברים אחרים כמו רפורמות במערכות החינוך הקיימות בעולם, דימיון, מיקוד במשימה ופיתוח קריירה במה שאנחנו אוהבים לעומת התעסקות בדברים האלה בתור תחביב. הייתי מעתיקה את כל הספר לכאן אם הייתי יכולה, אבל מי שבאמת רוצה לקבל השראה לעשות את מה שהוא אוהב. זה המקום לקבל את זה. אני ממליצה.

אני מודה שהספר הפיח בי רוחות אופטימיות חדשות ואולי אופטימיות יתר. ברור לי שאני לא יכולה עכשיו לעשות הכל, אבל זה קצת דוחף אותי לקחת יותר סיכונים עם החיים שלי. להתחיל ללמוד דברים שאולי קצת פחות מקובלים והם לכאורה "בזבוז זמן וכסף" אבל דברים שמעניינים אותי באמת. אני לא יכולה לדעת איך "הבזבוז" הזה יועיל לי בסופו של דבר.

לדוגמא לימודי שוק ההון. אני בספק אם אי פעם אני אהיה ברוקרית גדולה, אבל זה תחום שנחשפתי אליו קצת ומעניין אותי לנתח את זה יותר לעומק. אני יכולה לקחת קורס אחד-שניים בנושא, אני לא חייבת לעשות תואר שלם בכלכלה בשביל להבין בזה קצת יותר.

דוגמא אחרת זה לימודי כתיבה. גם לגבי זה אני בספק אם אי פעם אני אהיה סופרת של רבי מכר או עיתונאית מוכרת. אבל מה אכפת לי? זה מעניין אותי! זה גורם לי סיפוק אפילו ללחוץ "שלח" על פוסט שכתבתי. כשהייתי בתיכון הייתי כותבת סיפורים מצחיקים שהיו עוברים מיד ליד והיו לי כמה רגעים של אושר כשאמרו לי שהם ממש אוהבים לקרוא את מה שכתבתי ושהם מחכים לעוד סיפור. וזה עוד היה באופן חובבני. מאוד מסקרן אותי לדעת מה יקרה כשאני אחדד את הכשרון שלי. יכול להיות שאני ארדים אנשים, אבל יכול להיות שלאחד או שניים יהיה קצת מעניין.

עוד יתרון זה שאני לא צריכה לוותר על כלום בשביל לעשות את זה. מלבד כסף. אני יכולה לעבוד תוך כדי הקורסים הקטנים האלה, אני יכולה גם ללמוד לתואר בהמשך בשביל הרזומה (גם התואר צריך להיות משהו מעניין שיזרום אצלי. אחרי שנכוויתי פעם אחת אני לא מתכוונת להתפשר יותר מדי).

בראש השנה חשבתי על משהו נוסף שזה רישיון הנהיגה. הגעתי למסקנה נחרצת שעכשיו זה הזמן להתחיל ללמוד. מקסימום עוד חודש אחד בשביל לצבור קצת כסף ואני מתחילה (צפו לחתולות דרוסות ברחבי גוש דן). בינתיים מה שאני צריכה זה ללמוד קצת לתיאוריה. אני צריכה לשאול את אחותי אם יש לה את הספר. ויאללה בשיא המרץ בלי לעצור בתמרור עצור.

היום קיבלתי משכורת ראשונה. זה כזה כיף. שילמתי בשעה טובה הלוואה שלקחתי לפני הרבה זמן, השארתי קצת כסף לאשראי שעומד לרדת עוד כמה ימים, ואפילו נשארו לי 1000 ש"ח לחיסכון. סוף סוף קצת חופש כלכלי. בלי לקבל ייסורי מצפון על כל גיהוץ באשראי או כל משיכה בבנק. זה כזה כיף.

הקורס בעבודה עומד להסתיים. ממש ביום חמישי אנחנו הולכים לחניכה. זה נראה לי כל כך קשה עכשיו, אבל אני יודעת שאני אתמודד עם זה בעזרת כל האנשים שיש שם. אני שוב אחזור ואומר שטוב לי שם. אם כבר דיברתי על הזדמנויות, אז אני רואה בעבודה הזאת הזדמנות לתקן טעות אחת שעשיתי בעבר והתחרטתי עליה, שזה לעזוב את הבנק והפלא ופלא מצאתי מוקד שהוא כמעט העתק של המוקד של הבנק ובינתיים זה זורם לי ואני שואפת להתקדם שם.

אז שיהיה שבוע טוב

בובי