הצום עבר, או יותר נכון חצי צום עבר. כבר כמה שנים שאני לא מרגישה צורך או רצון לצום, ועושה את זה רק כי כולם בבית צמים. השנה אכלתי ושתיתי במהלך הצום אבל בשושו בלי שאף אחד ישים לב. גם הדלקתי את המחשב רחמנא ליצלן באמצע הלילה ולא היכה בי ברק. כשיהיה לי בית משלי, אני לא אצום. לא יכולה להתחייב על זה, אבל זו העמדה שלי כרגע לגבי הצום. חוץ מזה שאכלתי קצת, קראתי כמעט ספר שלם בערב כיפור, סיימתי אותו בבוקר של יום כיפור ואז חזרתי לישון מ-12 בצהריים בערך (לא יכולה להתחייב על השעה, השכנים עשו הרבה רעש אז לא נרדמתי מיד) עד 5 אחרי הצהריים. ככה שלא נשאר לי כל כך הרבה עד צאת הצום.

העניין הזה של ה"כפירה" ביום כיפור זה עוד סוג של שינוי שקורה בי ככל שאני מגלה את דעותיי ועמדותיי בנושאים מסוימים. בעבר לא חשבתי על הדברים האלה יותר מדי. למדתי בבתי ספר דתיים ולא עצרתי לחשוב על מה שאומרים ומלמדים אותי המורים שצריך לעשות. לא הכי עודדו אותנו לחשוב על מה שעומד מאחורי הצום והתענית, ככה שאני עדיין מנסה לגבש לעצמי דעה. מאמינה או לא מאמינה, רוצה לקיים את לשון התורה בעניין זה או לא רוצה. זה די מבלבל. צריך גם לחשוב קדימה, כי בקרוב (אני מקווה, או בעזרת ה' כמו שאומרים) זו לא תהיה רק אני, אני מניחה שאני ארצה להקים משפחה שתנהג לפי ערכים מסוימים ואני ארצה למצוא בן זוג שמתאים לערכים שאני רוצה ללכת לפיהם. אז אני צריכה למצוא לעצמי מה יתאים למשפחה האידיאלית עבורי. אני בינתיים לא פוסלת שום דבר כי קרה לי כמה פעמים ששיניתי את דעתי או שהסתכלתי על סוגיות כאלה או אחרות בהלכה בצורה שונה בכל פעם.

בעבודה נחמד לי. כבר יומיים חניכה עברו להם. קיבלתי חונך מצוין שמציל אותי בכל שיחה מחדש. חוץ מזה בנוסף לעזרה המרובה שלו גם אני מגלה כישורי שירות. הוא אומר שרואים שיש לי ניסיון בשירות לקוחות. את האמת שהופתעתי מכמה מהר שזה חזר אליי, הרי הפעם האחרונה שעבדתי בשירות לקוחות בבנק הייתה לפני 3 שנים כמעט (וואו, איך הזמן טס!) מאז עבדתי בעבודות שאמנם היו עם לקוחות, אבל אלה היו חברות שמנהלות קשר רופף עם הלקוחות וזה לא היה דומה בכלל לתפקיד הקלאסי של נציגת שירות לקוחות שהוא הרבה יותר קשה. אז אפשר להגיד באופן כללי שהוסרה החלודה שהייתה עליי וחזרתי לתפקוד כנציגת שירות. עכשיו מה שנשאר זה להתמקצע ולזכור את כל הפרטים הקטנים שצריך לזכור, ואלוהים עדי שיש מיליון פרטים קטנים כאלה והזכרון שלי לא משהו. נו, עוד שנה אני בטח כבר אזכור הכל.

חוץ מזה גם המדריכה שלנו בקורס הקשיבה לי היום לשיחות, וגם היא אמרה שבסך הכל אני בסדר. רק שחסרות לי אנרגיות. מוזר, כי אני דווקא מרגישה שאני צועקת כשאני מדברת עם לקוחות ושכל המוקד שומע אותי. כנראה שנדמה לי. נו, כבר אמרתי שאני עדינה ושברירית. כנראה שאני צריכה להיות קצת יותר קולנית.

המכירות שחששתי מהן לא כל כך נוראיות. כבר מכרתי כמה דברים. עדיין אנחנו לא בשלב שאנחנו מקבלים בונוסים, אבל זה די קל לקבל. אני מניחה שאחרי שאני אהיה יותר משופשפת אני אוכל לקבל לפחות עוד 1000 שקלים למשכורת מהבונוסים. טפו טפו טפו שרק תגדל ותצמח המשכורת.

שתזכו למצוות,

בובי

נ.ב: הכלבה שלנו קודם ממש הצחיקה אותי. התעטשה איזה 8 פעמים ובכל עיטוש היא דפקה את הראש בעוצמה בריצפה. כלבה משוגעת!!!