אז מה היה לנו השנה?

אין ספק שהייתה לי שנה קשה שהלכה והשתפרה לקראת סופה.

לימודים- בינואר הייתי עוד בבאר שבע, חזרתי על שנה א' בפסיכולוגיה. זה כזה רחוק. אני קוראת קצת קטעים שלי מאז ואני יכולה להרגיש את התסכול. הייתי כמו תינוק שמנסה ללכת ולא מצליח. הכשלון של השנה לפני כן השפיע עליי קשות והרגשתי שאני לא יכולה להצליח. בסופו של דבר אכן נכשלתי והחלטתי לחזור למרכז. זה לא נראה לי הגיוני לחזור שוב על קורסים משנה א' בשנה השלישית שלי שם. אז חזרתי למרכז והתחלתי ללמוד כתיבה. זה שינוי כל כך גדול. עכשיו אני נהנית משני הקורסים שאני לוקחת. בכתיבה יוצרת אני כותבת כל מיני קטעים, אני מקריאה בכיתה, מקבלת ביקורת, לומדת מקטעים שאחרים כותבים. זה בדיוק כמו שדמיינתי לעצמי. כתיבה של פוסטים זה משהו שונה מלכתוב סיפור. כי בכתיבת פוסטים, את לרוב לא יוצרת משהו חדש, את מתעדת. זה לא דורש שום דבר חוץ מלהקליד. גלגלי המוח מזמן לא הסתובבו אצלי ביצירת דברים חדשים, ואני חושבת שאני מצליחה יפה מאוד. בכתיבה עיתונאית היא נתנה שני תרגילים ואני חייבת להודות שעדיין לא הגשתי אף תרגיל. אין לי על מה לכתוב. זה דווקא אמור להיות הכי פשוט כי כמעט לא צריך ליצור משהו חדש. הכל מול העיניים ורק צריך לתעד. אולי אני סתם מתעצלת לחשוב על רעיונות כי המרצה לא מלחיצה אותנו עם ההגשה ומצידה שלא נגיש שום דבר. מצד שני, גם אני מתייחסת לשני הקורסים האלה כמו שני חוגים אחרי העבודה, אני לא עושה את זה בשביל ציון אז אני לא מרגישה מחויבות.

בשנה הקרובה אני רוצה למצוא לעצמי תחום שאני אוהבת שאפשר לעשות בו תואר. עדיין לא ממש מצאתי דבר כזה. בכתיבה אני רואה תחביב, ואני לא מאמינה שאני אוכל להתפרנס מזה. לפחות לא בעתיד הקרוב. אז אני צריכה תואר אמיתי. זה היעד בתחום הלימודים בשנת 2012.

עבודה- השנה התחילה כשכמעט לא היה לי כסף. הכל כבר הלך על לימודים, אבל מצד שני הייתי בלימודים ולא ממש יכולתי לעבוד הרבה. היו איזה חודשיים בין מרץ למאי שעבדתי בעיקר בלילות ובסופו של דבר התחרפנתי מזה. זה לא היה מתאים לי וזה היה מקום עבודה שלא רק משלם מינימום בלי בונוסים, גם את זה הוא לא עשה כמו שצריך ואיכשהו נעלמו שעות. זה היה מקום מוזר ביותר. היה לי בוס שראיתי אותו רק ביום הראשון שלי שם ומאז נעלם. הייתה לי עוד בוסית שלא ראיתי אותה אפילו פעם אחת! בקיצור, לא מקום שטוב כל כך לעבוד בו.

ואז חזרתי למרכז והכל השתנה. מצאתי מהר מאוד עבודה ואני שם כבר ארבעה חודשים. אין ספק שזה מקום שמפתח את העובדים שלו ויש לי מנהלת מקסימה שמצד אחד היא מאוד מתחשבת ועוזרת בכל בעיה שיש לי, ומצד שני היא דוחפת ומאתגרת אותי לעמוד ביעדים. היא אחת המנהלות הכי טובות שם, למרות שכל המנהלים שם מקסימים. גם עם האנשים שבסביבה שלי אני מסתדרת טוב, יש צחוקים במהלך המשמרת למרות שאין כמעט דקה לנשום. אני יודעת שיום אחד יימאס לי משירות לקוחות. כי כמה כבר אפשר לשמוע אנשים מתלוננים? (הרי לרוב לא מתקשרים לשירות לקוחות כדי להלל את השירות והמוצרים) בקיצור, בסה"כ טוב. אני מתחילה לחשוב קצת על העתיד. אני מנסה להשקיע ולהיות בולטת כדי שבעתיד אני אקבל המלצות טובות לתפקידים יותר מתקדמים. מבחינתי עכשיו כל לקוח הוא מדרגה בדרך לשם, כל מכירה שאני סוגרת גם מעלה את הבונוס החודשי ויותר חשוב מבליטה אותי בצוות. כרגע אני עדיין לא כל כך מקצועית, כי אני חדשה יחסית ואין לי ניסיון כמו אלה שעובדים שם שנתיים, אז מן הסתם שמבחינה מקצועית אני לא יכולה עדיין לתרום יותר, אבל זה יגיע עם הזמן.

משום מה, העבודות שאני מחזיקה בהן מעמד הן דווקא בתחום הפיננסי. אני לא רואה את עצמי לומדת תואר בכלכלה כי אני ומספרים ברמה כזאת של תואר לא מסתדרים, אבל בעבודות האלה אני מרגישה במקום הנכון לי. אז אולי זה הכיוון שאני צריכה ללכת בו.

משפחה-  כל כך הרבה השתנה בשנה האחרונה מבחינת משפחה. קודם כל, חזרתי הביתה אז אני מקבלת מנת יתר של משפחה בכל יום. השנה למדתי להתרגל לזה. אחותי נכנסה להריון מחבר שלה בשנים האחרונות והם החליטו להתחתן. ההורים שלי הפתיעו אותי לטובה עם התמיכה שלהם בה. עכשיו אנחנו גרים כולנו תחת קורת גג אחת. 6 נפשות וכלבה בדירה של 3 וחצי חדרים. אין ספק שזה קשה וצפוף ורועש- במיוחד שאני זכיתי בחצי חדר שסמוך לסלון, אז לפעמים יוצא שאני ממש מתוסכלת כי אני לא מצליחה להירדם עם הרעש, אבל אחרי שגרתי במעונות שנתיים אני יכולה להעריך כל דבר.

האחיין החמוד שלי כבר בן 4 חודשים וחצי. אין מקסים ממנו. התינוק הכי חמוד שקיים בכדור הארץ. חולה עליו.

עם אמא שלי בסדר רוב הזמן. לפעמים אנחנו מתווכחות אבל אנחנו בסופו של דבר מסתדרות.

אהבה- שנה שעברה כתבתי "עזבו אתכם משטויות" בקטגוריה הזאת. כי לא רציתי אהבה ולא רציתי שום קשר שמתקרב לזה. אז אפשר להבין למה שנת 2011 הייתה יבשה כמו מדבר בכל הנוגע לאהבה. אבל השנה זה קצת השתנה. אני כן רוצה אהבה. אני כן רוצה מישהו שאני אוכל לחלוק איתו דברים. חשבתי על זה קצת בימים האחרונים והבנתי שאני מפחדת. זה התחום היחידי שמעולם לא היו לי בו הצלחות. אין לי אסמכתא שאני יכולה להצליח בקשר רומנטי עם מישהו. זה לא כמו שאני חווה כשלון בעבודה ואני יודעת שיהיה בסדר כי הצלחתי בעבר. בתחום הזה של אהבה תמיד הייתי לא-יוצלחית. ואין לי מושג מה אני צריכה לעשות כדי להצליח בזה. אני לא חושבת ששנת 2012 תהיה להיט בתחום הזה, אבל אולי יהיו תובנות חדשות כדי ששנת 2013 תוכל להיות קצת יותר טובה. ההורים שלי כבר לוחצים על נכדים גם ממני. ואחרי שאני רואה את הפושפוש הקטן איך אפשר שלא לרצות אחד כזה גם לעצמי?

משקל- זוכרים איך בשנה שעברה כתבתי: "השנה אני אגיע ליעד שלי, ואשמור על המשקל מעתה ועד עולם. אולי אני נאיבית, אבל אני באמת מאמינה בזה. אני בחיים לא אגיע שוב למשקל שהתחלתי איתו כי פשוט טוב לי ככה".  אז זהו שלא! את כל ה-20 קילו שהורדתי בשנה שעברה, עליתי השנה. ראיתם איזה פלא? הייתי כל כך בטוחה בעצמי שזה לא יקרה ובכל זאת חזרתי לדרכיי הנלוזות של האכילה הכפייתית. מאז אני מנסה כל הזמן לחזור לזה וזה לא מצליח. לא משנה כמה היה לי טוב 20 קילו פחות, לא משנה שאני עדיין זוכרת את ההרגשה הקלילה. לא משנה כמה רע אני מרגישה עכשיו עם המשקל החדש-ישן שלי. אני עדיין לא מצליחה להביא את עצמי לעשות את השינוי עד הסוף. אני מקווה שהשנה זה יקרה.  אני יודעת שאני יכולה להצליח. אין שום סיבה שלא. (חוץ מזה שאני שרוטה שאוכלת כדי להתמודד עם הבעיות שלה)

בסה"כ אפשר להגיד על השנה שלי שהיא במגמה חיובית. אני אופטימית ולא מתוסכלת כמו שהייתי בבאר שבע. אני עושה דברים שמעשירים אותי ומתכוונת להמשיך עם זה כל עוד אני ארצה, כי אני פשוט יכולה! יש לי משפחה טובה שלא הייתי מחליפה ועבודה עם אופק קידום. אז מה שנשאר לי עוד להשיג זה אהבה ומשקל שיהיה לי נוח בו.

2012, הנה אני באה!

בובי

אגב, היום לפני 4 שנים השתחררתי מצה"ל. איך הזמן טס! זה כל כך רחוק ממני שאני אפילו לא זוכרת מי הייתי אז.