זה לא השבוע הכי אידיאלי לעבוד בו בחברת אשראי. בלשון המעטה.

עומסים מטורפים על המוקד, עם אנשים לא רגועים בכלל. גם ככה בתחילת חודש המוקדים עמוסים, אז עם כל ההיסטריה הזאת בכלל. אני באופן אישי מבין מאות השיחות שלקחתי אתמול ושלשום נתקלתי אולי בשניים שהפרטים שלהם נחשפו. ככה שאתם יכולים להבין את הפרופורציות.

ביום שלישי הייתי אמורה לעבוד משמרת ערב קצרה מ-3 עד 8, אבל בבוקר כשהתעוררתי הייתה לי הרגשה מוזרה כזאת. כאילו שעומד לקרות משהו. עוד לא התעדכנתי בחדשות, אבל מסתבר שכולם היו בפאניקה מהחשיפה של הכרטיסים. שעה אחרי שהתעוררתי קיבלתי טלפון מהמנהלת שלי ששאלה אותי אם אני יכולה להגיע מוקדם יותר. הגעתי ב-11 וחצי והתחלתי לעבוד. שיחה אחרי שיחה. דווקא עד שהצלחנו להוריד את הממתינים לרמה נורמלית בא איזה האקר סעודי ומפריע לשלוותנו.

ביום רביעי שוב ביקשו מאיתנו שעות ואני שוב לקחתי עוד שלוש שעות. אין לי מושג למה עשיתי את זה. כשנכנסתי היה אפילו יותר היסטרי מהיום הראשון. פי שניים יותר אנשים המתינו על הקו, אבל עד סוף הערב זה נרגע. ועכשיו שוב ההאקר הזה יוצא בהצהרות שיש לו עוד רשימות.

גם בלי שום קשר לתקרית הזאת הייתה לי השבוע תחושה קצת תקועה בעבודה. לא הצלחתי למכור שום דבר בעוד שהצוות שלי פרח והגיע לשיאים חדשים, אפילו אנשים שלא מוכרים בדרך כלל הצליחו ורק אני לא. זו תחושה מבאסת בהתחשב בזה שחודש שעבר הלך לי מצוין והיו לי כל כך הרבה אנרגיות. עכשיו הרגשתי מסומנת, כאילו כולם עשו קונספירציה ואף אחד לא מאמין לי. זה מדרון מאוד חלקלק. ברגע שלא מצליחים, זה פוגע בבטחון, ובעקבות הפגיעה בבטחון המכירות נפגעות עוד יותר כי כנראה שלקוחות מרגישים את זה ומנצלים את זה כדי לנפנף אותך.

ואם זה לא מספיק, מישהי ביקשה עזרה השבוע ואמרה שהיא מוכנה לקחת לי את המשמרת של יום שישי (מחר) ובתמורה אני אקח לה את שישי הבא. כמובן שהסכמתי כי לא מתחשק לי לעבוד בשישי הזה. אחרי שכבר עשינו את ההחלפות וראיתי את סוף השבוע הארוך שלי, היא התחרטה ואמרה שבסוף היא לא רוצה להחליף. ממש התבאסתי מזה. נראה לי שמחר אני אבריז מהמשמרת. אין לי כל כך אנרגיות.

אה וטוב שנזכרתי. אחרי שחשבתי על זה קצת, החלטתי לוותר על אחד מהקורסים שאני לוקחת. על כתיבה עיתונאית. זה נראה לי סתם. לא יודעת למה לקחתי אותו. עיתונאית אני לא אהיה. כל הדגש הזה על מעורבות חברתית בקורס, נראה לי כל כך לא אני. אני תקועה עם הבורות שלי ואני מודה שנוח לי ככה. לא רוצה לעשות משהו מהפכני כדי לשנות את העולם. לא רוצה לכתוב כתבת תחקיר מעמיקה שתשנה את מצב העובדים הזרים. היו לנו שני תרגילים שהייתי צריכה להגיש, ולא הצלחתי לכתוב שום דבר. שום דבר לא מעניין אותי מספיק בשביל שאני אכתוב עליו כתבה. פוסט זה בסדר. סיפור ממוחי הקודח, כמו שאני עושה בכתיבה יצירתית- זה גם בסדר. אבל כתבה מעמיקה מהשטח- זה הכי לא אני. אז נשארתי בקורס של הכתיבה היצירתית.

אני רוצה לחפש עוד משהו ללמוד, קצת יותר רציני. בשבועות האחרונים לא חיפשתי. אתם יודעים איך זה שיגרה. פתאום קל להיטמע בה. אני בכלל חייבת ללמוד לתואר?

שיהיה לילה קוואה קוואה (כמו שהאחיין שלי אומר)

בובי