אני חוגגת בלוגולדת 7 היום!  כולם להרים את הבלוג 7 פעמים ועוד אחת לשנה הבאה (תורידו את הלפטופים, לא התכוונתי באמת להרים).

לא סתם אני פה 7 שנים. לא הכרתי עוד מקום כזה שכל כך מזמין לכתוב ולשתף. יש פה קהילה קטנה ואיכותית של אנשים שאני מרגישה חלק מהם. האתר הזה נבדל משאר אתרי הבלוגים בכך שהוא מזמין לכתוב. כל אחד יכול למצוא את עצמו פה.

כבר כתבתי בעבר ואכתוב שוב שאני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא הייתי מוצאת את המקום הזה כשהייתי בת 17. אולי הייתי שוכחת את זה שאני אוהבת לכתוב והייתי אחרת לגמרי. מה שבטוח זה שלא הייתי מנתחת את החיים שלי עד החלקיק האחרון. אפשר להתווכח עד כמה זה נכון לכתוב על הכל. זה יוצא שאני חושבת על דברים שקורים לי לפחות פעמיים (כשהם קורים וכשאני כותבת עליהם).

אין לי הצעות לשיפור לאתר, טוב לי ככה (כאילו יש לי הצעות ויש דברים מיותרים באתר, אבל זה לא ישנה כל כך את החוויה הבלוגרית).

אני אוהבת אתכם קוראים שלי.

ונעבור לשבוע שהיה:

היה שבוע ארוך מאוד. שש משמרות. איך אני שונאת את השבועות האלה. אבל המשמרות עצמן זרמו ביותר. העומס כבר ירד. שום האקר סעודי לא פירסם ידיעות כאלה או אחרות בתקשורת על כרטיסי אשראי אז היינו בסדר. כבר הרבה זמן לא ראיתי ימים כאלה רגועים שימשיך ככה חמסה חמסה. (על מי אני עובדת? עוד מעט תחילת חודש וחוזרים לעומסים הרגילים עם או בלי האקרים)

היו לי לקוחות כאלה מוזרים השבוע. הרגשתי ממש כמו פסיכולוגית.

לדוגמא דנתי עם איזה לקוח על רגישות שיש לו לצבע אדום בגלל שהוא ברח מהמשטר הקומוניסטי ברוסיה ועכשיו הוא קיבל מכתב עם התראה בצבע אדום מחברת חשמל וכנראה שזה החזיר אותו לאותה תקופה. הוא כמעט בכה לי בטלפון (כשהוא לא צעק עליי) וכשניסיתי להסביר לו את זה שאנחנו לא אשמים בכך שלא עבר כסף מהאשראי לחברת חשמל הוא לא הסכים להקשיב וביקש הוכחות. "איפה הצדק? איפה הצדק?" ושוב דאג והזכיר בכל ה-40 דקות שדיברתי איתו את הצבע האדום שהוא כל כך נרתע ממנו.

ללקוחה הנחמדה שהתקשרה אלינו, המתינה על הקו כמה דקות בשביל להודיע לנו שחייבנו אותה ב-3 אגורות פחות ממה שהיינו צריכים: אנחנו נספוג את ההפסד. מקסימום ינכו לי את זה מהבונוס שלי.

חלק מהשיחה זה שאלות לזיהוי של הלקוח, אז שאלתי את הלקוח מה תאריך הלידה שלו. הוא אמר לי שהוא נולד בשנת 1984. אני שאלתי: 84? הוא ענה לי: 84. אני שאלתי שוב: 84? הוא ענה לי: אוי, בעצם לא. 1934. איך ברחו לי ככה 50 שנה, אני לא מאמין, הייתי כל כך צעיר ופתאום אנחנו 50 שנה אחרי. ניסיתי לנחם אותו במשפט הרגיל שאני אומרת לכל הלקוחות שמתבכיינים על הגיל שלהם (ויש הרבה כאלה): "גיל זה רק מספר". ואז הוא אמר לי שהוא היה רוצה להיות במקומי. שהוא כל היום יושב מול הטלוויזיה. אני אמרתי לו שהייתי רוצה להיות במקומו. ובאמת הייתי רוצה את זה. לדעת שהכל מאחורי, שהגעתי למנוחה ולנחלה. הייתי רוצה לקפוץ איזה 50 שנה קדימה.

אם כבר מדברים על גיל, אז הנה משהו שחשוב שתקראו. מעצבן, מרתיח ומה שתרצו. זה לא הלקוח המבוגר הראשון שאני שומעת את זה ממנו. אבל יש חברות שמתקשרות לאנשים מבוגרים. נותנות להם להבין שיש מבצע בכרטיס האשראי שלו כדי שיקנה מוצרים במבצע ואז מצרפים אותם למנוי של כל מיני "הטבות" שהם אמורים לקבל ושלל מבצעים שהם לא צריכים. אפילו אני שמוחי עדיין צלול יחסית לא הצלחתי להבין במה מדובר. אז הגיע אליי לקוח יליד 1926 שאומר שהציעו לו איזה סט סדינים במחיר מבצע ורק הוא צריך למסור את מספר הכרטיס שלו. הוא חשב שאלה אנחנו. מיהרתי להסביר לו שזה בשום פנים ואופן לא אנחנו ושלא ימסור את מספר הכרטיס שלו. בחייאת רבאק, הלקוח בן 84!!!! איך אותו נציג שדיבר איתו לא מתבייש במה שהוא עושה? לקוח שיכול להיות הסבא שלך, אתה צריך להיות איתו הכי ברור שאתה יכול להיות. לא להציע לו סט סדינים ולתקוע אותו בעסקה שהוא לא יצא ממנה גם בקבר. אגב כשרוצים לבטל את אותן עסקאות עם אותן חברות, החברות מהסוג הזה מתעקשות שהן לא יכולות לבטל את העסקה (למרות שמבחינה טכנית הן יכולות לבטל בכל שלב) ומציעות פיצוי שמשאיר את הכסף בכיס שלהן.

שבוע הבא הולך להיות שבוע ליגת-על. שתי משמרות בסך הכל, בשלישי חופש, ואז יש לי יומיים קורס מקצועי שאני צריכה לקחת ככה שאני מקווה שזה יהיה פחות או יותר חפשנות. אחרי זה אני מקבלת שקל אחד יותר לשעה. הידד!

שלכם,

בובי