היה לי שבוע בווליום גבוה מבחינה רגשית. המחשבות הרעות שהיו לי בראש התנפחו מעבר לכל פרופורציה, וכך גם הרגעים המשמחים הבודדים שהיו לי השבוע.

במוצ"ש שעבר היה לי ויכוח פייסבוקי עם כמה צמחונים/טבעונים. אני אוכלת בשר, לא מתה על זה ברמה שאני לא יכולה להסתדר בלי זה, אבל כן מחבבת בשר ורוצה לאכול אותו מדי פעם. על מוצרי חלב וביצים קצת יותר קשה לי לוותר. אני לא מוכנה לשעבד את עצמי לברירה של האוכל שהטבע נתן לי בשביל איזו אידיאולוגיה שמקדשת את חייה של התרנגולת. אבל הויכוח לא היה על האם לאכול או לא לאכול בשר, אלא על תמונה שאחד מהחברים שלי בפייסבוק העלה. הייתה שם תמונה של פרה וכיתוב שאמר: "תסתכלו לפרה הזאת בעיניים ותגידו לה שהיא חייבת למות כי אתם חייבים לאכול אותה." ובהמשך היה כתוב: "רק בגלל שאתם לא שם כדי להרוג אותה לא אומר שאתם לא אחראים למוות שלה". ככה הכת הצמחונית משכנעת אנשים לא לאכול בשר. הם בעצם קוראים לכל מי שאוכל בשר רוצח. אני לא מוכנה שיקראו לי רוצחת או שישתמשו עליי במניפולציות זולות כאלה. אז אחת מהחברות של אותו חבר שלחה לי סרטון של אחד מהמטיפים הגדולים ביותר לטבעונות. סרטון של שעה. אני מודה שלא ראיתי את כולו, אבל ראיתי את רובו. ואם זה לא סרטון של שטיפת מוח אז אני לא יודעת מה כן. מביאים אדם כריזמטי מאוד, שמדבר עם הידיים ולאט לאט נכנס לתוך הקהל שמולו ומתמרן אותם. את כל הטיעונים שהוא אמר שמעתי בעבר מאוכלי צמחים אחרים. בקיצור, לא שכנע אותי בכלל. החלטתי לא להמשיך להתווכח איתם. הם גם ככה אטומים לכל מה שאומרים להם על בשר. אין עם מי לדבר. אותי הם לא הצליחו לשכנע שאני רוצחת.

השבוע שלי התחיל. ביום ראשון אני לא חושבת שקרה לי משהו מיוחד. (רגע, בודקת בפייסבוק סטטוסים שלי מיום ראשון כדי להיזכר מה היה). באמת לא היה משהו מיוחד. לסטודנטים מביניכם התחילה תקופת מבחנים, אז שיהיה בהצלחה. אני ממש שמחה שאני לא צריכה לקחת חלק בטירוף הזה.

ביום שני היה לי משהו מעצבן. בעבודה שלנו אחת לשבועיים אנחנו משובצים למשמרות שישי, ככה שחצי מוקד עושה שישי אחד וחצי מוקד עושה את השישי לאחריו וכן הלאה. יש מישהי שתמיד מבקשת לקחת לה יום שישי, כמובן שהיא לוקחת לי בתמורה יום שישי אחרי אבל עדיין זה עצבן אותי. היא לא היחידה. בשבוע ממוצע שבו אני לא עובדת שישי אני מקבלת לפחות 10 פניות של אנשים שעושים שישי שרוצים שאנשים אחרים יעשו במקומם. אני לא מדברת על מקרים חריגים שפתאום צץ משהו. יש אנשים שהם מחליפים סדרתיים, ממש סוחרים בימי שישי. אני מכירה אפילו אחת שכל הזמן מוסרת ומוסרת שהיא לא עשתה משמרות ביום שישי כבר כמה חודשים. אני לא מבינה מה הבעיה לעשות תוכניות לימי שישי שאתם לא עובדים בהם. הרי באמצע השבוע זה לא יקרה. לא תעשה תוכניות ליום שני נגיד כי אתה בעבודה באותו יום. אז למה יום שישי צריך להיות שונה??? אם אני מסרבת (ורוב הזמן אני מסרבת, אחרת הייתי עובדת כל יום שישי) אז אני יוצאת הרעה שלא רוצה לעזור. בסופו של דבר לאותה בחורה לקחתי את יום שישי כי סירבתי לה בפעמיים אחרות וכבר לא היה לי נעים. חשבתי על זה באותו לילה והתחרטתי שהסכמתי. קבעתי לעצמי חוק שאני יותר לא לוקחת ימי שישי לאנשים. לאנשים שהם לא מהצוות שלי זה בסדר לסרב. אני לא מכירה אותם ולא חייבת להם כלום. לאנשים שמהצוות שלי זה קצת יותר קשה לסרב כי אני רואה אותם ומדברת איתם כל יום. נראה איך אני אסתדר עם החוק הזה. (בואנה, אני בטח אצא מה זה אגואיסטית מהפוסט הזה. גם לא מוכנה לוותר על תרנגולות, גם לא מוכנה לוותר על ימי שישי חופשיים שלי. אני הטיפוס הכי נחות בגזע האנושי  )

ביום שני בלילה הייתה הפסקת חשמל יזומה בכל האזור שלנו. שזה אומר כמובן בלי אינטרנט ובלי טלוויזיה החל מ-23:00. בלי הפייסבוק הרגשתי שקטעו לי רגל. אני מכורה לדבר הזה. התנחמתי בזה שלפחות הולך להיות לי לילה שקט בלי שכנים שמדליקים את האור בחדר המדרגות, בלי מוזיקה מהשכנה הבהמה ששמה מוזיקה בדר"כ בפול ווליום, לפעמים גם עד 1 בלילה. בקיצור, שקט ושלווה שכל כך חסרה לי והשלמת שעות שינה רבות כי יום למחרת הייתי בחופש. אבל תכנונים לחוד ומציאות לחוד. דבר אחד שכחתי. המשענת של המיטה שלי היא משענת מתכווננת, אני יכולה לכוון אותה משכיבה לישיבה ולהפך, ולפני הפסקת החשמל שכחתי לכוון אותה למצב שכיבה. ניסיתי לראות אם נוח לי לישון ככה, כי זה לא ממש מצב ישיבה, זה בין שכיבה לישיבה, אבל זה לא היה נוח. ניסיתי לישון בצד השני של המיטה, אבל אז הרגליים שלי היו למעלה, וזה היה עוד יותר לא נוח. מזל שהייתה לי מיטה ספייר. אז ישנתי על המיטה הזאת, בלי מצעים ובבוקר הסתבר שהיה עליה מלא אבק שלא ראיתי בחושך המוחלט שהיה בלילה. לא הכי נעים. רוב הלילה לא נרדמתי, ובגלל שלא היה לי ממש מה לעשות שיחקתי סוליטייר בלפטופ. ישן ישן אבל ממכר הדבר הזה. שיחקתי עד 2 בלילה בערך.

כמו שאמרתי, ביום שלישי היה לי יום חופש. לא עשיתי שום דבר מיוחד. אולי בגלל זה נכנסתי לדיכאון הזה באותו לילה. אני כבר לא חושבת שזו הייתה תסמונת קדם וסתית. זה היה מוקדם מדי בשביל זה. סתם מצב רוח לא טוב שהשתלט עליי וקיבל מימדים גדולים יותר כשהחושך ירד. אחרי זה נרדמתי, ואחרי כמה שעות היה גשם וברד. הייתי כל כך רגועה שזה מדהים. ממש ההפך ממה שהייתי כמה שעות לפני כן. עדיין היה לי מצב רוח לא טוב ביום רביעי. לא ממש רציתי ללכת לעבודה, אבל כמובן שהלכתי בכל מקרה בתקווה שמצב הרוח שלי ישתפר.

זה לא ממש עזר לשפר את מצב הרוח שהיה לקוח אחד שקילל אותי. זה היה כזה לא נעים. זה לא שהיה לו ניסיון רע עם החברה שלנו אפילו. הוא פשוט דיבר בצורה מזלזלת והפריח קללות באוויר וקרא לי לזוז יותר מהר וניסה לעשות ממני כזאת קטנה. מה שהוא רצה לעשות זו פעולה פשוטה שלא אמורה לקחת יותר משתי דקות, אבל היחס המזלזל שלו ממש גרם לי להיות נסערת. שהייתי צריכה לשים אותו על "החזק" כדי להירגע ולא לקלל אותו בחזרה. ממש רציתי לנתק את השיחה, אבל החזקתי את עצמי. שמתי אותו על "החזק" 5-6 דקות, למרות שנרגעתי די מהר. בשביל הפרנציפ. אם הוא מתכוון לדבר אליי ככה לפחות שיסבול קצת על הקו, רציתי להשאיר אותו יותר, אבל גם רציתי להיפטר מהאדם השפל הזה. היה לו פיוז כל כך קצר שממש ריחמתי על אשתו, שגם איתה הייתי צריכה לדבר. אני כמעט בטוחה שהוא גבר מכה. זכרתי את השם שלו וחיפשתי אותו בפייסבוק. הוא אכן נראה ערס כזה. מאלה שמסתובבים עם אולר בכיס ליתר בטחון.

אחרי כמה דקות באותה משמרת היה משהו שבאופן מפתיע שיפר את מצב הרוח שלנו. מדי פעם המנהלים שלנו יושבים איתנו בשיחות ומאזינים לנו, כחלק מהבקרה שלנו או כחלק מגילוי ליקויים בשירות שלא קשורים דווקא בנו. משום מה, אין לי מושג למה החליטו להושיב את אחת המנהלות להאזין לי. זו מנהלת חדשה אצלנו שעושה את זה כחלק מהחפיפה שלה כדי ללמוד יותר על מוקד השירות ותחומי העיסוק שלנו. אם נסתכל על ההיררכיה אצלנו אז יש את המנהלת שלי, יש את המנהל שמעל שמנהלת שלי, אז המנהלת הזאת שהאזינה לי לשיחות היא המנהלת שמעליו. הכי הגיוני שישימו אותה ליד מישהי ותיקה כדי שתתרשם הכי טוב מהמוקד. אבל לא, דווקא שמו אותה על ידי. זה מלחיץ. אני רק שלושה חודשים מדברת. זה לא מספיק זמן בשביל להתמקצע ולדעת הכל כדי לעשות רושם טוב. אבל השתחררתי ממש מהר, ואפילו אהבתי שהיא יושבת לידי. זה מגוון את המשמרת, זה גרם לי לעבוד יותר טוב ואפילו להנות מהשיחות. לא עשיתי פאשלות. היא ישבה לידי שעה, ולמזלי היו לי רק שיחות נוחות יחסית בשעה הזאת. בקיצור היה טוב וממש הייתי גאה בעצמי שהצלחתי להתמודד עם זה.

יום חמישי היה לי יום קשה. כל הלקוחות הבלתי אפשריים הגיעו אליי. לקוח אחד היה איתי על הקו 40 דקות, לא הבין אותי, חשב שאני לא מבינה אותו. זה היה שיח חירשים. הוא רצה לדבר עם מנהל, בסוף הגעתי איתו לאיזו פשרה ואמרתי לו שאני שולחת לו איזה מסמך שיגרום לו להבין על מה אני מדברת. וידאתי איתו שזה בסדר, שלחתי לו את הפקס ושלחתי אותו לדרכו. אחרי שהוא ניתק את השיחה, קיבלתי כמובן שיחות אחרות ואז אני מקבלת לשלוחה שלי שיחה מנציגה שהשיגה את השלוחה שלי והייתה עם אותו לקוח על הקו. הוא צרח עליה כי הוא לא הבין מה שאני שולחת לו. הסברתי לה מה שהסברתי לו והיא הבינה את ההיגיון שלי ובאמת ראתה שמיציתי איתו את כל האופציות. אחרי זה המשכתי לעקוב וראיתי שהוא היה איתה על הקו הרבה זמן. אחרי שהוא ניתק איתה הוא התקשר לעוד נציגה. בקיצור העסיק את כל המוקד.

יום שישי גם היה לא פשוט. בקיצור, לא השבוע הכי טוב שהיה לי בתקופה האחרונה.

נקווה שהשבוע הקרוב יהיה יותר טוב. את האמת שנמאס לי מהלקוחות. אני כל כך מחכה למילואים שיש לי בסוף החודש. סוף סוף להתעסק קצת באנשים, והרבה עם מסמכים אילמים בלי בעיות הבנה! זה הקסם של הצבא!

בובי