אז בואו ותגידו שלום. לא, אני לא הולכת לשום מקום. זו פרידה מהפלאפון שלי שליווה אותי 3 שנים וחצי. בחודשים האחרונים התלבטתי אם לקנות סמארטפון או שלא ובסופו של דבר החלטתי שלא- בגלל המחיר היקר והפלא ופלא- יש לי סמארטפון וזה לא עלה לי שקל. אבא שלי קנה יד שניה מאיזה מישהו. בהתחלה הוא לא ייעד אותו לי, הוא סתם קנה כי המחיר היה זול יחסית וזה טוב שיהיה. זה אותו מכשיר כמו שיש לו (גלאקסי) ככה שברור שהוא לא צריך שניים כאלה אז הוא נתן לי את המכשיר שלו.

זה שני עולמות שונים. אני בערך חצי שעה עם הסמארטפון, ואני כבר לא זוכרת איך להתנהל שלא דרך מסך מגע. דווקא חשבתי על זה בימים האחרונים ואמרתי לעצמי שאני אקנה סמארטפון אחרי שאני אחנך את עצמי לא להפיל את הפלאפון לריצפה כל כך הרבה פעמים. כמה דקות אחרי שהחלטתי את זה נפל לי המכשיר הישן וגנזתי את הרעיון הזה של מכשיר חדש. ובכל זאת, נותנים לי, אני לא אקח?

מישהו יודע על יישומים שיועילו לי באנדרואיד? אני לא מכירה במכשיר הזה כלום.

ולענייני השבוע:

אני עצלנית, דחיינית, לא מסונכרנת עם ההווה. תקראו לזה איך שאתם רוצים. בשבוע של המילואים התכוונתי להתחיל ולסיים את הסיפור שיש לי לכתוב ולהגיש. על אחת כמה וכמה אחרי שהייתי בסוף בחופש כל השבוע, אבל השבוע הסתיים כל כך מהר ואפילו לא התחלתי. אז הייתי צריכה להכין את זה השבוע. עבר יום, עברו יומיים. הייתה לי פסקה אחת שכתבתי. עוד כמה פסקאות כתבתי במהלך העבודה כי הגעתי מוקדם מדי, ואז זה נגרר ונגרר עד שהבנתי שאני לא מתחברת בכלל למה שכתבתי עד עכשיו. זה רעיון שאין לו שום חיבור אליי וזה פשוט נתקע. מה לעשות? ההגשה הייתה אמורה להיות אתמול. ביום רביעי אמרתי לעצמי שיום למחרת, שזה גם יום ההגשה, יש לי חופש אז אני אעשה מאמצים ואכתוב משהו. זה נראה לי בלתי אפשרי, אפילו פוסט עד שאני מזיזה את עצמי לכתוב לוקח מיליון שנה, אז למצוא עכשיו רעיון עכשיו ולהמציא סיפור מדמיוני הקודח וכל זה ביום אחד? ואז, ביררתי במזכירות וגיליתי שאין בכלל שיעור בגלל פורים, אבל אמרתי לעצמי שאני בכל זאת אנצל את יום החופש שלי בשביל לכתוב ושאני לא אדחה את זה יותר. וכמובן שלא כתבתי מילה. בבוקר דחיתי את זה לצהריים, אבל אי אפשר בלי שנ"צ, נכון? אז דחיתי את זה לערב. אבל יש תוכניות כל כך יפות ב-יס קומדי וראיתי את הפרק הזה של "חברים" רק 5 פעמים. מפה לשם כבר היה לילה והייתי צריכה לישון מוקדם כי יש לי משמרת בוקר בשישי ולא בא לי לקום סמרטוט. והנה אנחנו היום. אני חייבת לחשוב על רעיון שייגע בי מצד אחד, שיעניין אחרים מצד שני ושאני אוכל לכתוב עליו 4-5 עמודים. ולא, לא לדחות את זה יותר, אני חייבת לכתוב. רגע, אבל לא כתבתי פוסט שבוע וחצי וקיבלתי את הגלאקסי. צריך להקדיש גם לזה זמן. בקיצור, ההגשה ביום חמישי ואין לי קצה של קצה על מה לכתוב. אני כבר רואה את עצמי ביום רביעי- מזל שיש לי חופש באותו יום, יושבת בלחץ מול המחשב. לחץ עושה לי טוב, אבל לא יותר מדי. ואני צריכה לחשוב לפחות על הרעיון לפני כדי שהלחץ לא יעשה לי בלאק-אאוט. בקיצור,בלאגן.

השבוע כאמור חזרתי לעבודה. מה זה היה קשה אחרי כל החופש הזה. אני זוכרת שביום ראשון אחרי המשמרת נרדמתי לשלוש שעות בערך וגם זה לא הספיק לי. למזלי, היו לי רוב השבוע רק משמרות ערב ככה שיכולתי להקל עם עצמי קצת עם שעות השינה. השבוע גם הייתה בעבודה תחרות תחפושות- הצוות המעפן והלא מגובש שלי זה סיפור בפני עצמו. אנחנו לא מאורגנים כמו צוותים אחרים. רק יום לפני חשבנו על נושא לתחפושות ככה שלקחתי אביזר מפה, אביזר משם והרכבתי "תחפושת" כדי לצאת לידי חובה, אבל היה נחמד להיות בשעה של מסיבת פורים על חשבון משמרת. אני אוהבת את המוקד הזה, ולא יכולה לחכות לעזוב לתפקיד אחר. הפרדוקס של חיי.

אולי אח"כ

בובי