אני עדיין מרגישה מוזר בעבודה. לוקח לי זמן להסתגל לשינויים. אולי מהבחינה ההתנהגותית אני מסתגלת, אבל ההרגשה המוזרה הזאת מראה שאולי הכל לא במקום עדיין. הייתה לי הרגשה ירודה רוב השבוע.

ביום שני הייתה המשמרת הראשונה השבוע. ישב לידי במשך שעה בערך אחד המנהלים כדי להאזין לשיחות שלי. עוד לא יצא לי להכיר אותו ממש כי הוא לא המנהל הישיר שלי, ויכול להיות שזה קצת הלחיץ אותי. אז הוא האזין לכמה שיחות שלי והרגשתי כאילו חזרתי להתחלה. הייתי כל כך מהוססת בקשר לכל התשובות שלי, זה היה נורא. כל השיחות שהוא האזין להן היו ארוכות מדי ולא טובות. אנחנו מקבלים ציון על ההאזנות האלה שמשפיע גם על הבונוס שלנו, ולצערי נראה לי שהבונוס לא יהיה גבוה במיוחד.

ביום שלישי לא היו לי אנרגיות ובעבודה המשמרת זחלה לי. רק חיכיתי שזה יסתיים. מה שקצת העביר לי את המשמרת זו התכתבות במייל ביני לבין מישהי במוקד השני. זה התחיל מזה שהיא שלחה לי המשך טיפול על תיק שהיה בטיפולי והמשיך בכל מיני שאלות על בת כמה אני וכו'. זה קצת היכרות בין שני עולמות שונים כי כל הנציגים במוקד השני הם בעצם נציגות, אין שם גברים בכלל. ודבר שני, כל הנציגות הן חרדיות. זה מוקד שהוקם במיוחד לבנות חרדיות. היא בת 20 ונשואה ואני בת 25, רווקה בלי חתונה באופק. היה נחמד להציץ לעולם שלה, למרות שזה גרם לי לשקוע גם במחשבות על החיים הפרטיים שלי ועל כמה אני רוצה קשר רציני ובעל וכל זה.

יום רביעי היה היום הגרוע ביותר שהיה לי מזה תקופה ארוכה בעבודה. האנרגיות שלי היו עמוק-עמוק באדמה ולא היה לי כוח לכלום. איכשהו כל השיחות המעצבנות הגיעו דווקא אליי. וואי, זה היה סיוט. כל לקוח עם בעיה יותר גרוע מהקודם, כל שיחה יותר ארוכה מהשניה, אני לא חושבת שהייתה לי שיחה פחות מרבע שעה וזה הרבה, בערך פי 3 ממה שצריך להיות והלקוחות לא היו יותר מדי נחמדים, ואלה שהיו נחמדים היו יותר מדי חופרים. הגיע אליי אחד לדוגמא עם 6 כרטיסי אשראי, אלוהים יודע למה הוא צריך כל כך הרבה- 4 מתוכם היו כרטיסים שקשה לי מבחינה מקצועית לענות על שאלות לגביהם כי הם לא מתנהלים כמו כרטיסי אשראי רגילים, אז השיחה הזאת הייתה חופרת מאוד!!! סיימתי את היום עצבנית ומותשת. היו שיחות שרציתי ממש לבכות אחריהן בשביל לשחרר את כל הלחץ. (אבל לא בכיתי. אני גיבורה). בלילה התחילו לעלות אצלי כל מיני מחשבות על כמה שהחיים חרא ואיך אני תקועה עדיין, יותר מ-5 שנים אחרי השחרור מהצבא בשירות לקוחות. הייתי ממש בדיכאון. אני לא יכולה להמשיך ככה שכל שיחה גובה ממני מחיר כזה. זה לא צריך להיות ככה. אחרי כל המחשבות הדיכאוניות הבנתי שאני צריכה לקחת אחריות על המצב המחורבן הזה ולנסות לתקן. ברור שמדובר במשהו בגישה שלי. לא יכול להיות שלקוח אחרי לקוח חופר, שכל הלקוחות מעצבנים. זה הכל בי. אני מגיעה חסרת סבלנות לעבודה, אני מגיעה פסימית ובעיקר- אני מגיעה חסרת בטחון בשיחות קשות יותר ואני צריכה להפעיל את האסרטיביות שלי בדברים שאני בטוחה בהם- אחרת השיחות ימשיכו להיות ארוכות. זה הכל תלוי בי. אז החלטתי שאין לי ברירה ואני עושה ניסיון ביום למחרת שאני מגיעה בגישה חיובית ועם בטחון שאני יכולה להתמודד עם הכל. לא הייתי בטוחה אם אני אצליח להישאר חיובית. אני די ממורמרת מהרבה דברים ומתקשה להסתכל על חצי הכוס המלאה, אבל ממילא לא היה לי מה להפסיד. הרגשתי שאני בתחתית של התחתית ומכאן הכל יכול רק להשתפר.

אז התחיל יום חמישי, יצאתי קצת יותר מוקדם כי ידעתי שיש לי איזה תיק מאתגר לטפל בו ושאני צריכה להחזיר תשובה ללקוחה. שקדתי על התיק (7:15 בבוקר ומה שעשיתי זה להכין רשימה של דברים שאני צריכה להגיד ללקוחה ולשנן לעצמי מנטרות על כמה אני צריכה להיות אסרטיבית מולה) רשמית המשמרת מתחילה ב-8, החלטתי לא לדחות את זה לסוף המשמרת כמו שאני עושה בדרך כלל עם תיקים קשים יותר והתקשרתי אליה בהתחלה. אז אותה לקוחה התחילה להתווכח איתי, אבל אני הייתי מוכנה מראש לכל התנגדות שלה והייתה לי תשובה מספקת להכל. וככה שיחה שאני יודעת מניסיון קודם שיכולה להגיע גם לחצי שעה הסתיימה בפחות מ-5 דקות. גם קיבלתי חיזוקים מהבנות שראו מה אני עושה לפני המשמרת, מה שעזר לי להיות יותר אסרטיבית. היום התחיל טוב, אבל האם הוא גם ימשיך ככה?

והוא המשיך אפילו יותר טוב. השיא היה שעשיתי 4 מכירות באותו יום וזה עזר לי להגיע למינימום בונוס ככה שאפשר להגיד שעשיתי 365 שקלים ביום אחד רק מבונוסים, בחישוב מהיר זה אומר שעשיתי יותר מ-75 שקל לשעה באותו יום. בשבילי זה המון. זה עודד אותי והיום שלי היה יום טוב ברובו, השיחות היו קצרות. אמנם אני לא אזכה בפרס למפעל חיים בתחום השירות לקוחות, אבל בהחלט זה שיפור מהיום הנוראי שהיה לי רק יום לפני כן. והכי חשוב הצלחתי להוכיח לעצמי שהכל תלוי בגישה שלי. אם הגישה שלי תהיה פחות תבוסתנית גם בתחומים אחרים, אני אוכל לשנות גם אותם, כולל התמודדות שוב עם תואר חדש באוקטובר הקרוב.

בשבוע הקרוב המנהלת החדשה צריכה להגיע, נראה מה יהיה איתה. מה שבטוח אני אופטימית לגבי זה.

בובי