עבר השבוע הראשון של הלימודים. אי אפשר להגיד שהשבוע הזה מייצג מבחינת איך שהשנה שלי תיראה. פחות או יותר חצי מהשיעורים לא התקיימו כי חלק מהמרצים שבתו, אז התחיל קליל. גם המרצים שלימדו עדיין לא העמיסו עלינו במטלות, או שבכלל לא לימדו כי הם עברו רוב השיעור על הסילבוס. אז השבוע הזה היה בעיקר לקבל כמה שיותר אינפורמציה כדי לשרוד את השנה. השתדלתי ללכת לאיבוד כמה שיותר השבוע, כלומר השתדלתי למצוא כמה שיותר מקומות, גם אם לא הייתי צריכה להגיע לשם, רק בשביל שאני לא אמצא את עצמי באמצע השנה משוטטת בשביל למצוא מקומות.

מצאתי את האקדמון- שזה גן עדן עלי אדמות בשבילי. מכשירי כתיבה וציוד משרדי מרוכזים במקום אחד. הייתי עוברת לגור שם.

איזה סאגה היה למצוא את הספריה. זה היה ביום רביעי. יצאתי משיעור והיה לי המון זמן פנוי עד שהייתי צריכה ללכת לעבודה (יותר מדי זמן פנוי לדעתי, אבל אין טעם לחזור הביתה רק בשביל לצאת אחר כך לעבודה שנמצאת באזור האוניברסיטה). אז אמרתי לעצמי שאני אעשה סיור ואחפש סוף סוף את הספריה. בבן גוריון זו לא הייתה בעיה כי הספריה הייתה ליד הכניסה הראשית. גם עיוור היה מוצא אותה. אבל הספריה בבר אילן לא היה לי אפילו כיוון. בכל השלטים שהסתכלתי עליהם לא הוזכרה המילה ספריה. בעייתי משהו. הייתי בודקת במחשב שלי אם לא נגמרה לו הסוללה. הייתי צריכה מחשב בשביל לראות באתר האוניברסיטה איפה הספריה. "בטח בספריה יש מחשב", חשבתי לעצמי. "יופי, גאונה, את לא מוצאת את הספריה- בשביל זה את צריכה מחשב". זה בערך היה דו השיח ביני לביני, אבל אל תאשימו הייתה שמש חזקה ויתכן שקיבלתי מכת חום. בכל מקרה, בסופו של דבר מצאתי מקום שמכיל מדפים וספרים אז הנחתי שהגעתי למקום הנכון. עכשיו אני צריכה לראות ספרים שקשורים למדעי החברה ואז אני מסודרת. אז שוטטתי. עליתי במדרגות וירדתי ושוב עליתי וירדתי. הכל כאן קשור ליהדות. איפה מדעי החברה? חשדי התעורר כשהגעתי לאזור שנקרא חקר היידיש או שקר כלשהו דומה. אין מצב שזה פה. ואז עלתה במוחי המחשבה שאולי כאן זה לא כמו בן גוריון. אולי כאן הספריות נפרדות למחלקות השונות ולא כל הספרים מרוכזים בבניין אחד. בסופו של דבר אחרי יותר משעה מצאתי מחשב ראיתי את מספר הבניין של הספריה למדעי החברה ומשם כבר הגעתי די בקלות לאזור הזה של הבניינים (הייתי הולכת שם לאיבוד, אבל כבר הלכתי לאיבוד באזור הזה כבר ביום הראשון והשני. הספיק לי)

באותו ההקשר יש לי שאלה לבר-אילנים בעבר או בהווה: האם יש איזה מרכז למידה לסטודנטים מלבד הספריה? הכוונה שלי למקום שאפשר לשבת לסכם, לקרוא מאמרים וכו'? כי לא נתקלתי בשום מקום כזה וזה חסר. בבן גוריון היו כמה כאלה. מספרי בניינים יתקבלו בברכה. תודה.

אתמול והיום עשיתי שינויים אחרונים במערכת. קודם כל, העפתי קורס כללי מהמערכת. עוד לא הייתי בשיעור אחד אצלו בגלל השביתה, אבל כבר קלטתי שהמרצה פסיכי. השיעור מתקיים פעמיים בשבוע- לכל שיעור הוא נותן שיעורי בית, בתחילת כל שיעור בוחן ומבחן בסוף הסמסטר. חוץ מזה שמהמיילים שהוא שלח כבר הבנתי את הטיפוס. כבר היה לי מרצה מסוגו. מהזקנים הטרחנים שלעולם יהיו צודקים גם אם הם לא. הוא אפילו התעקש לקיים שיעור כשהודיעו על הפסקת לימודים בעקבות אירוע לפתיחת שנה. בסוף חצי מהסטודנטים לא הגיעו לו לשיעור. בקיצור, אני לא צריכה את זה. אני לא צריכה לסבול ובטח שלא בשביל קורס כללי. במקום זה לקחתי שני קורסים ביהדות ועוד קורס כללי אחר. מקווה שהם יהיו טובים מספיק. מקסימום אם לא, תקופת השינויים נמשכת.

בימים שלישי ורביעי הלכתי אחרי הלימודים לעבודה, שזה אומר בין 12-15 שעות בנסיעות והתרוצצויות. מאוד חששתי שאני אהיה עייפה מדי ולא אשרוד, אבל בדיוק ההפך. אני מרגישה בעבודה בנוח ודווקא האווירה שם והשיחות עם האנשים החדירו בי יותר אנרגיה. הגעתי עייפה ובלי חשק, אבל בסוף המשמרת יצאתי עם מרץ. נכון, זה היה שבוע ראשון, אבל אם זה ימשיך ככה אני מסודרת. עדיין אני מנסה להתבלט לטובה. לא שכל כך מצליח לי, אבל תמיד שקורה משהו טוב איכשהו מנהל המוקד נמצא שם בשביל לראות את זה. וזה מצוין מבחינתי. גם הראש צוות שלי מחמיאה לי על ההישגים שלי ודוחפת אותי להצליח.

אה ועוד משהו... בזמן האחרון העולם הוירטואלי מתערבב עם החיים האישיים שלי. תמיד הייתה איזושהי חפיפה, אבל בזמן האחרון אני מגלה שיותר ויותר זה מתערבב. אנשים מהבלוג בסביבת העבודה שלי, אנשים מהטוויטר באוניברסיטה, אנשים מהעבודה בפייסבוק ואחרי שראיתי שזה עוזר לשבור את הקרח עם אנשים סיפרתי בלימודים במהלך תרגיל שהיה שיש לי בלוג. אני כבר יודעת שזה מסקרן אנשים, אז למה לא להשתמש בזה? זה חלק ממי שאני, אז למה לא לספר? וזה באמת עבד.

זהו להיום,

שיהיה לכם חורף שמח

ושבת מבורכת,

בובי