מאיפה הגיעה אלינו הסופה הזאת? עוד חשבתי שיום רביעי היה גרוע, אבל מסתבר שזו הייתה ההתחלה של ההתחלה. למזלי בימי חמישי אני לא לומדת, ואני כבר לא עובדת- אז גם לא הייתי צריכה לצאת בשישי. אז נשארתי לי רוב הזמן מתחת לפוך, ואם לא מתחת אז מעל, ואם לא מעל אז ליד. תענוג. אצלנו במרכז אמנם גשם בלי הפסקה, אבל לא מתקרב לבלאגן בירושלים.

ביום רביעי היה די מפחיד. פחות או יותר מטיפות הגשם הראשונות הרמזורים בכמה צמתים הפסיקו לעבוד ולא היה זכר לשוטרי תנועה. זה קרה גם בהלוך בבוקר וגם בחזור בשעות הערב המאוחרות. זה היה כאוס. אני שונאת קור וגשם וביום רביעי היה קפוא בחוץ, במיוחד בערב.

ביום חמישי כשהייתי בבית האינטרנט הפסיק לעבוד. חשבתי שזה בעקבות מזג האוויר, אבל מסתבר שהמודם התקלקל וצריך לגשת להחליף אותו. אז בינתיים אני גולשת דרך האינטרנט של הסלולר.

בפוסט הקודם כתבתי על הנקודה הנוחה שלי והפחד שלי מאיבוד שליטה. הרשיתי לעצמי לאבד שליטה השבוע ולהתקשר למישהו. אתם לא מבינים איזה תעצומות נפש נדרשו, אבל היה סבבה והשיחה זרמה יחסית ואפילו התקשרתי שוב. כנראה שאפילו ניפגש במהלך השבוע. מה שנראה לאנשים כל כך טבעי לעשות, אצלי דורש כוחות נפשיים מיוחדים, ואני מקווה בפעם האלף להצליח לשנות את זה.

בובי