תקשורת עם אנשים תמיד בעייתית בשבילי. יש בזה משהו מאיים שאנשים נכנסים לך לתוך הבועה הפרטית שלך ואת נותנת להם לנבור לך בנשמה, לחלק יותר... לחלק פחות, אבל הם שם. מפרים את הפרטיות שלך, גם אם זה ברשותך.

אולי אני לא יציבה מספיק, ובגלל זה אני לא מתמודדת עם זה כמו שצריך. כל אחד שנכנס, כל אחת שנכנסת יכולה לבלגן לי את הנשמה בצורה כזו מפחידה ומאיימת. ואני בסה"כ רוצה להרגיש שליטה מוחלטת, בלי אנשים שיזיזו את ההגה ימינה או שמאלה בכביש של החיים. הרצון הזה בשליטה, חשוב יותר כשיש מהמורות רבות בכביש, ואני מרגישה שיש יותר מדי, אז אני חייבת להחזיק את ההגה חזק. חס וחלילה לא להתהפך.

אם אני מרגישה שאני מאבדת שליטה בעצמי, אני עוצרת בצד, רק מסתכלת על התנועה. רק חס וחלילה, לא לאבד שליטה. יש בזה גם את הדברים החיוביים כמו זה שאני לא נפגעת, אבל אתם יודעים כמה מכוניות כבר חלפו על פניי מבלי שאצליח להשתלב בתנועה?

מי נתן לי רישיון בכלל?

בובי