יום שלישי, היום האחרון של השנה. יוצאת מהאוניברסיטה. אני בלחץ, יש פקקים, זה טוב! שיתעכב האוטובוס, שיתעכב. אחרי כמה דקות השתחררו הפקקים, התנועה זורמת וככה גם המחשבות בראש. סלחו לי על הדרמה, אבל חשבתי שאני עומדת להתעלף. לא בכל יום יש לי דייט, בעצם גם לא בכל שנה יש לי דייט. ככה שזה אירוע נדיר ומותר לי לקבל התקף לב באמצע הדרך. רמזור אחד לפני התחנה, תודה לאל זה רמזור קצר. שלוש עצירות של האוטובוס לפני שהוא מצליח להשיג את הירוק. מסתובבת קצת עד שאני מוצאת את ש', מחפשת בדרך כמה יציאות חירום למידת הצורך.

אנחנו מתכתבים בערך חודשיים ודיברנו במהלך התקופה הזו. אני בהתחלה פחדתי להיפגש. עד שבסופו של דבר הסכמתי להיפגש איתו, הייתי חולה באותו יום ונאלצנו לדחות את זה. אז זה יצא ביום שלישי.

ישבנו על קפה והייתה שיחה נחמדה. לא היה נורא כמו שתיארתי לעצמי שיהיה. היו קצת צחוקים, קצת טיזינג, קצת מכות

הוא אמר לי כמה דברים שממש ריגשו אותי והתחלתי לבכות באמצע. כאילו כל השנים האחרונות שהייתי לבד התנקזו לי לתוך העיניים. מזמן שלא פגשתי איש רגיש כל כך, שדואג לי וסבלני כלפיי, למרות שרוב ההיכרות שלנו היא היכרות וירטואלית של חודשיים. מרגישים את הכנות שלו, ורואים לו אותה בעיניים. הוא גרם לי לפרפרים כאלה בבטן שמזמן לא הרגשתי. אפילו היו נשיקות סילבסטר (בלי ספירה לאחור, וכמה שעות לפני חצות, אבל למי אכפת? כשזה קורה פעם בחצי עשור, אז יש זיקוקים גם בלי שום אירוע מיוחד).

מאוד רוצה לא להתחיל לאכול סרטים, למרות שזה בלתי נמנע. איכשהו אני נסחפת לתסריט ידוע מראש שעוד כמה שבועות מקסימום גם זה יעלם. לא יכול להיות שמשהו טוב יישאר בחיים שלי בלי שאני אהרוס אותו. זה מנוגד לחוקי הטבע. אז בינתיים אני נלחמת שלא לברוח, לא מחפשת את יציאות החירום. ביליתי שם יותר מדי זמן וגיליתי שהן לא מובילות לשום מקום.

סיום טוב לשנת 2013, התחלה מעולה לשנת 2014

חיבוק ,

בובי