אז תקופת מבחנים כבר פה. נדמה לי שעברו כבר חודשיים מאז שהיא התחילה, אבל לא! שבוע! זהו! זהו? רק שבוע? כן, רק שבוע! אז היו לי השבוע שלושה מבחנים. מבחן אחד ביום שני ועוד שניים ביום רביעי, וצריך להיות עוד מבחן ביום שני הקרוב שלמדתי אליו עד עכשיו, ואז אני מגיעה בדיוק אל החצי ויישארו לי עוד 4 מבחנים במרווחים הרבה יותר שפויים. הצבתי לי מטרה לא להצטרך שום מועד ב', אני לא יודעת אם אני אעמוד בזה, אבל טוב לשאוף. חבל לוותר ואח"כ למצוא את עצמי עם 4 או 5 מועדי ב'. אני חושבת שעד עכשיו המבחנים היו סבירים. לא יודעת מה יהיו הציונים, אבל נחכה ונראה. אין ספק שהשקעתי הפעם. לא ויתרתי לעצמי וקמתי בכל בוקר לספריה מוקדם, כי ידעתי שבבית אני לא אצליח ללמוד בצורה האידיאלית. נשארתי שם עד הערב, ובעיקר קבעתי לעצמי מטרות, חלוקת זמנים, סדר מסוים. אין ספק שזה עזר לי. חבריי בפייסבוק זכו וזוכים ויזכו לחפירות רבות על היעדים שלי בכל יום.

הדבר המשמח באמת אלה הציונים בעבודות שהיו לי להגשה. עד עכשיו הגשתי 5 עבודות מתוך 7 וקיבלתי עד כה ציונים ב-4 מהעבודות: 88, 100 (הוא נתן לכל מי שהגיש בערך 100), 93 ו-95. לא יכולה להיות התחלה טובה יותר מזאת! במיוחד שתי העבודות האחרונות. כשהגשתי אותן לא הייתי מי יודע מה מרוצה, אבל הציונים הוכיחו אחרת! שרק ימשיך ככה גם במבחנים! אין ספק שההתפטרות שלי מהעבודה הועילה לי. יש לי הרבה יותר זמן פנוי, ורק בגלל זה אני מצליחה להוציא ציונים כאלה וללמוד יותר טוב. אם הייתי צריכה לשלב את הלחץ הזה עם משמרות, גם אם זה שלוש משמרות בשבוע, כנראה שהציונים שלי היו יורדים משמעותית.

באיזשהו אופן אני אוהבת תקופות מבחנים (לא, אין לי את זה ביותר חננה). שונאת את הלחץ, אבל גם אוהבת אותו, כי זה מוציא ממני הרבה דברים טובים. אני הופכת להיות הרבה יותר ממוקדת. כל השבוע האחרון הוביל אותי לחשוב הרבה על החיים שלי. שני דברים היו לי במהלך השבוע האחרון שאין לי בחיים שלי: הראשון, הצבת מטרות. בחיים שלי אני פשוט חיה ככה בלי ממש להציב לעצמי מטרות. אם אני מציבה לעצמי מטרות, אז אני זונחת את המטרות האלה מהר מדי, לפעמים עוד לפני שהתחלתי אותן. לפעמים אני מציבה מטרות עמומות שקשה מאוד לעמוד בהן, מטרות לא פרקטיות ורחבות מאוד שאפילו אלוהים לא מנסה להשיג. הדבר השני, זה לוחות זמנים. מה שמפריע לי להשיג את המטרות שלי זה הדחיינות שלי. אני לא קובעת לעצמי לוחות זמנים. אני לא אומרת שעכשיו הכל צריך להיות מדויק כמו המשטר הסיני, אבל בשביל להתמיד ולדעת איפה אני עומדת ביחס למטרה של עצמי, אני צריכה לפעול לפי איזשהו לוח זמנים, לתכנן מראש. יש כאלה שזורמים ומשיגים כל דבר שהם רוצים. אולי אני לא כזו. אולי מה שאני צריכה זה לתכנן הכל בשביל לא לפחד. אולי לדווח לאיזה גורם חיצוני על היעדים שלי, כדי שיפקח ויראה שאני מצליחה.

בסה"כ אופטימית,

בובי