היי,

לפני שלושה שבועות התחלתי תפקיד חדש בעבודה. אני מחבבת את מקום העבודה הזה פחות ופחות. אני מגלה כל כך הרבה חוסר ארגון, כל כך הרבה דברים שלא פעלו מאחורי הקלעים, ועכשיו אני ועוד מישהו שהיה בתפקיד הזה עד עכשיו לבד, צריכים לתקן את כל הפאשלות שהיו בעבר. זה מאוד מעצבן.

יש ימים שהעבודה זורמת והכל טוב, ויש ימים שהכל נתקע ואין לי מושג מה לעשות. העבודה הזאת כוללת גם שיחות נכנסות מול כל מיני גורמים בחברה, וזה ממש לא משהו שציפיתי לו. זה מאוד מלחיץ אותי לענות לטלפונים לאנשים, במיוחד כי אני עדיין לא יודעת ממש מה אני עושה.

הצד החיובי זה שאף פעם לא משעמם, והעבודה יחסית מגוונת. הימים והשבועות עוברים מהר ככה, וזה עוזר להחזיק מעמד. עוד מעט חגים, זה אומר שעובדים חצאי שבועות במשך חודש, זה יעזור לי לשרוד עוד קצת זמן.

אני יודעת בוודאות שאני לא אחזיק שנים באותו מקום עבודה, אבל בינתיים שווה לי להחזיק בעבודה הזאת לעוד כמה חודשים, עד שאסיים את הלימודים, ואהיה אחרי הניתוח השני שאני צריכה לעבור. ככה גם יהיו לי המלצות ממקום העבודה הנוכחי ואני אהיה במקום הרבה יותר רגוע לחפש עבודה במה שלמדתי, בתקווה שיהיה לי תיק עבודות ששווה להראות.

אני לא יודעת אם אני כל כך טובה בכל הקטע של העיצוב הגרפי, אבל אני בהחלט משתפרת, אולי זה עניין של עוד תרגול, וזה בטח יותר מעניין אותי מהעבודה הנוכחית שלי.

עברו כמעט חודשיים מאז שהבחור ואני נפגשנו לראשונה. הולך לנו טוב, אבל אני לא ממש משחררת מ"חרדת הנטישה" שיש לי. אחרי כל פגישה שלנו, לא משנה כמה טוב היה, אני תמיד חושבת שזו תהיה הפעם האחרונה שאני אראה אותו. אחרי חלק מהשיחות שלנו, אני מנתחת מה היה ומנסה לחשוב אם זה ימשיך או לא. אני מנסה לשחרר ולהגיד לעצמי שהכל יהיה בסדר, אבל לא ממש עובד. לא יכולה לשחרר.

אין לי שום סיבה לא לסמוך עליו, הוא באמת מקסים ורוצה שיהיה לי טוב.

בובי