חשבתי שלכבוד ראש השנה אעשה סיכום של כל הדברים הטובים שקרו לי השנה:

1. החבר המדהים שלי. אנחנו כבר שלושה חודשים ביחד שמבחינתי זה המון. עד כמה שקשה להודות בזה, בגילי המופלג זה הקשר הכי ארוך שהיה לי. הוא קשוב, מתחשב, תמיד יש על מה לדבר איתו כי הוא יודע פשוט הכל, הוא הנדי-מן מושלם, יודע ואוהב לבשל, חובב בעלי חיים (גרם לי להתאהב גם בחתולים שלו) וגם מבחינה פיזית אני נמשכת אליו ממש. הוא אף פעם לא לחוץ על שום דבר, וזה קצת מרגיע אותי שתמיד לחוצה מהכל. את כל זה מצאתי בבחור אחד (ממש לא מובן מאליו) באתר היכרויות אחד (שמלכתחילה פסלתי את כל העניין של אתר היכרויות ולא האמנתי שאפשר להכיר בדרך הזאת). אני מנסה לא להילחץ ולהרגיע את עצמי, לא לחשוש יותר מדי שיימאס לו ממני, כי באמת אין סיבה. הוא לא מראה סימנים של אחד שנמאס לו. אבל עדיין המחשבה הזאת תמיד יושבת לה בפינה של הראש. אולי יהיה משהו שאגיד, או משהו שאעשה שיגרום לו לכעוס עליי. אחרי 29 שנות חיים יש מעט מאוד דברים שאני עושה בפעם הראשונה. לא יכולה לחשוב על משהו שאני מתמודדת איתו ביומיום שאני עושה בפעם הראשונה, חוץ מלנהל מערכת יחסים. קשה לי לצאת מהקונכייה שלי ולהראות דאגה כלפי מישהו, או הערכה, או סתם לתת תשומת לב בלי סיבה כי אני חוששת שזה יתפרש מהצד השני לא נכון. אבל מתישהו הייתי צריכה להתמודד עם זה, אז עדיף שיהיה עם בן זוג מקסים כמו זה שיש לי עכשיו.
2. הניתוח שהחזיר לי את היכולת ללכת. פחות או יותר לפני שנה נתפסה לי הרגל באופן שלא יכולתי ללכת, אחרי כמה בדיקות הרופא אמר לי שאני כנראה אצטרך לעבור ניתוח אחד בכל רגל. בדצמבר האחרון עברתי ניתוח ברגל אחת, והייתי בשיקום במשך חודש, ואחריו הייתי בשיקום של עוד כמה חודשים בבית, ככה שבסה"כ לא עבדתי שבעה חודשים שלמים. עם כל הקשיים והכאבים שבדרך, אי אפשר לתאר כמה שהניתוח הזה שיפר את איכות החיים שלי. השנה אעבור עוד ניתוח (בינואר) ואחווה פחות או יותר את אותו תהליך. אין ספק שזה מפחיד, אבל זה משהו שאני אצטרך לעבור ממילא, אז עדיף כמה שיותר מוקדם כדי שאוכל ללכת כמו בת אנוש נורמלית, ובלי צליעה וכאבים.
3. הלימודים שהתחלתי. הם באמת מאוד מעניינים, בתקווה שאחרי שאסיים אותם אני אהיה מספיק מוכשרת כדי למצוא עבודה בתחום העיצוב הגרפי. את החלק השני של הקורס אני כנראה אעבור אחרי הניתוח. ככה שלפחות העומס של הלימודים יירד קצת החל מהחודש הבא.
4. האחיינים הקטנטנים שלי שהולכים וגדלים מיום ליום. מספיק שאני לא רואה אותם כמה ימים והם כבר גובהים ולומדים עוד דברים חדשים, ומפתיעים אותי כל פעם מחדש. הם היחידים בעולם שאני מרגישה איתם מספיק בנוח להפגין כלפיהם אהבה ב-100% בלי לחשוש שישפטו אותי.

אלה הדברים העיקריים שקרו לי השנה. אני מקווה שהשנה אפרוץ עוד חומות במיוחד בכל מה שנוגע לבטחון העצמי שלי. רוצה כבר להיות מאחורי הניתוח כדי להשיג עוד דברים: עבודה חדשה, לעבור דירה (האם השנה זה יקרה?), להוציא רישיון נהיגה ולצבור עוד ועוד חוויות.

שנה טובה לכל קוראיי!

בובי