היה לי יום נפלא. גם קמתי מאוחר יחסית (6:40), גם לא הייתי בבסיס, גם היו צחוקים, גם הזמן טס לי וגם מרפי לא הגיע.  

יש את חואן (שם בדוי.), שהוא ארגנטינאי, עם מבטא כבד, מצחיק משהו פחד, יש לו יציאות שלא יאומנו. (רוב היציאות שלו קשורות להומואים ולאהבתו לשותפו למילואים. כל מה שנותר זה לדמיין מה קורה שם במקלחות.)

חואן: את גרה ב-XXXXXX???

אני: כן.

חואן: אז אולי תוכלי לעזור לי...

בשלב הזה עוד כמה אנשים התעניינו בשיחה והקשיבו לנו.

חואן: אתם יכולים לא להקשיב שנייה, זה משהו אישי, אני מתבייש, אני ביישן.

חואן ממשיך: אני צריך שמלה.

כל השאר מסביב התחילו לצחוק.

חואן: אני צריך שמלה, את יודעת מאיפה אני יכול לקנות?

חואן הארגנטינאי כמעט עמד לפצוח בריקודי בטן לצלילי מוזיקה ערבית.

קיבלתי רצועה ספוגת פז"מ לנשק עם הקדשה אישית וחתימה.

כמעט והוספתי שחמט לפק"ל הכיסים שלי

זכיתי לעבור במחסום אמיתי כזה שצריך אישור כדי לעבור אותו (אם אתה ערבי כמובן.)

וזהו...

היו צחוקים

וזה סתם פוסט סתמי...

רק כדי לנצור את זכרונותיי מחואן.