לפעמים אנחנו חוטאים בלדבר יותר מדי, ואז יוצא שמומצאים כל מיני ביטויים שאף אחד לא רוצה לשמוע. אני שונאת לדבר, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה, אבל אני חושבת שכל פעולת הדיבור היא מיותרת ועדיף לשתוק ולכתוב. ככה יש פחות רעש, אנשים מבינים יותר מה שבאת להגיד, ויש לך השהייה שגורמת לך לחשוב יותר טוב על מה שאתה רוצה להגיד. אם היינו נוהגים ככה, אז אולי הביטויים המוזרים האלה לא היו צצים:

1. אם יש מילה שעצבנה אותי מאז ומעולם זו המילה הזאת: כוסית. למה לא לקרוא לה: יפה, מהממת, בעלת נתונים נאים??? כל דבר, מלבד המילה כוסית. זה שאתה קורא לה על שם איבר המין הנשי לא עושה אותה יותר נשית. אם התחלת לקרוא לבחורות "כוסית" אז סביר להניח שתמצא את עצמך צועק ברחוב "הלוווווווו כווווסיתתתתתתתת" זה רק מתבקש. במקרה היותר גרוע, כל חג שיש בו הרמת כוסית, תשאל בחדווה: "אז, איזה כוסית מרימים היום??? ועכשיו, לבנות שבינינו: תפסיקו כבר עם המילה כוסון. אם גם כוסית זה מוגזם, אז לקרוא לזכר, על שם איבר מין נקבי זה כבר מעבר לכל רמות של טמטום. חוץ מזה שזה עושה לי אסוציאציות לכינוי המפגר: "כוסון אש מגיל שש." אז די!!! לצערי, זה הולך ונמשך: כוסע או במינוח היותר מדויק: כוסעעעעעע. זה ביטוי שפאקצות ורדרדות אימצו לעצמן. ראיתי את זה בכמה בלוגים לצערי. די, כבר בא לי לבכות, זה עושה לי רע כל הפוסט הזה ועוד לא התחלתי אפילו.
2. זובי באובי- אין לי שום בעיה עם זובי. זו מילה נחמדה שבשבילי מהווה תחליף לכל מיני ניבולי פה שאני מעדיפה לא להגיד. אבל מה זה באובי??? (ba'ubi) אחרי מחקר מאוד מעמיק בגוגל, ראיתי רק שלושה אזכורים לביטוי (מה שמעיד על השתפרות בגזרה זו, אנשים לא מזכירים את הביטוי הזה כל כך הרבה.), ואף אחד מהם לא מויקיפקדיה, כך שאין לי הסבר. לשרוף.
3. אנשים, בעיקר בצבא, שמשתמשים בר"ת כשלא צריך. זה משגע את השכל. אני לא אוהבת להשתמש בכל כך הרבה ראשי תיבות במשפט אחד ויש כאלה שעושים את זה, בעיקר כדי להוכיח שהם יודעים מה משמעותם של ראשי התיבות ושהם נורא חכמים. הם אומרים את זה בעיקר מול אנשים שלא מהתחום ולא מכירים את ראשי התיבות האלה. למשל, לפנות למישהי שיומיים בצבא בשאלה: "אז איפה את מוצבת בפד"ם, פצ"ן, פקמ"ז או פקע"ר?" זה יכול להגיע למצבים שבהם ראשי התיבות הופכים להיות ביטוי ארוך מדי. ואז עושים גם מר"ת, ר"ת. יש איזה תפקיד שנקרא: "ראש מדור תעסוקות מבצעיות ושירות מילואים פעיל." כמובן שאין אף אחד שיגיד את המשפט הארוך הזה אז המציאו לזה ר"ת רמ"ד תע"מ ושמ"פ. עד לכאן מובן. יום אחד המציאו האנשים האלה קיצור לקיצור והחליטו לקרוא לתפקיד רמ"ד תו"ש. זה הפך להיות כמו משוואה במתמטיקה צריך לפשט את זה ולפשט את זה ולפשט את זה עד שמגיעים לתוצאה הסופית.
4. שוס- לא יודעת איך להסביר את זה, זו מילה מעצבנת שאיבדה את זה מזמן.
5. בוקר טוסט- אני לא מבינה למה כשאני אומרת בוקר טוב, אני זוכה לברכה בחזרה: בוקר טוסט. אני לא רוצה בוקר טוסט. לא מעניין אותי אם תהיה גבינה בבוקר שלי, או קטשופ. לא בא לי שהבוקר שלי יהיה בתוך ג'בטה. תודה. באופן אישי, אני מחזירה: בוקר אור. סקלו אותי, קראו לי מיושנת.
6. אני יחזור, אני יבוא, אני ילך- אולי באמת כדאי שתלך. אני אחזור, אני אבוא, אני אלך. אומרים את זה עם א' בהתחלה, לא עם י'. זה צורם באוזן.
7. בקרוב אצלך- זה ביטוי שתמיד משאיר אותך עם תחושה מרירה בפה. אנשים שבשחרור שלהם אומרים בקרוב אצלך, זה מותיר תחושה שאת תקועה באותו מקום בעוד הם פורשים את כנפיהם. הם עברו שלב, את רק בקרוב. אותו דבר בחתונות, תמיד תהיה דודה שתגיד בקרוב אצלך. מה כל כך קרוב, תגידי לי? את לא רואה שבאתי לחתונה הזו לבד??? את רואה טבעת אירוסין על היד שלי??? מה כל כך קרוב??? מבחינתי זו רמיזה, זה לא איחול.אף אחד לא אומר את זה לשם האיחול הטהור.

זהו, אני חושבת שאני אפצח בפרויקט אחר בפוסט הבא- מילים שאני אוהבת. יש הרבה כאלה.

שלכם, ג'ובניקית.

(שלעיתים חוטאת בביטוי המילה כוסית, ומנסה להפסיק עם זה.)