אין לי שום דבר אחר להגיד על עצמי, מלבד זה שאני מלכה. אין, בא לי לקפוץ עד התקרה. הצלחתי להקדים לעצמי את החפש"ש בעוד כמה ימים מה שאומר שיש לי עוד יומיים בבסיס. יום חמישי ויום ראשון, אחריהם עוד 16 ימים של חופש. וואו, אני ממש לא מעכלת את זה שזה הגיע. כל כך הרבה עברתי שם, והנה אני קופצת עוד שלב, בתור בן אדם שונה ממש ממה שהייתי בתחילת המסע הזה. הייתה לי היום סגירת מעגל כל כך ענקית. התווכחתי באמת על משהו שאני חושבת שהוא צודק, התווכחתי על משהו שהוא חלק מהזכויות שלי, הבעתי את הרצונות שלי ולא ויתרתי מראש. הבובי של פעם הייתה שותקת, מקבלת את מה שנתנו לה, לא מתווכחת מתוך בושה, הייתי חושבת בוודאי על זה שזה לא יעזור לי להתווכח והייתי שותקת. אני נדהמת מעצמי בזמן האחרון. אני מבטאת טוב יותר את הרצונות שלי, בכל עניין... אני אוהבת את עצמי ככה.

איך בכלל הצלחתי להקדים לעצמי את החפש"ש??? המפקדת שלי (אחת מהן.) אמרה לי לעשות משהו שאני ממש שונאת והייתי ממש שבוזה מזה. (קיטרתי לה, אבל לא הייתי ממש שבוזה כי התרגלתי לעשות את זה.) ותוך כדי שאנחנו מדברים התחילו לדבר על ימי כיף שיש לנו, שיוצאים בחפש"ש שלי. אני ממש רוצה ללכת איתם, ואם אני הולכת אז החפש"ש שלי מתקצר. התעקשתי, היא בדקה בלוח שנה והיא החליטה שאני צודקת שבאמת אני לא מקבלת מספיק ימים, אז היא נתנה לי עוד שלושה ימים ואז גם הסכמתי לעשות את מה שהיא ביקשה ממני קודם. כבר לא היה אכפת לי מה אני עושה ומה אני לא עושה, הכל זרם לי, עשיתי את הכל בכיף. וואי, היה לי אחלה יום. אני מתה כבר לצאת לאזרחות.

היה לי חלום אחד המפחידים, על סדאם חוסיין, שהיה גם בריון בשוק האפור, שבא אלינו בליל הסדר כדי לחפש איזה מישהו, אני הפניתי אותו לבית הנכון, אבל זה לא עזר, כי הוא חזר אלינו שוב. משום מה היינו בליל הסדר לבד בבית בחושך, ואני התארגנתי לאיזה מופע סטנדאפ שבסוף לא הלכתי אליו. משהו הזוי בהחלט.

בקשר לדיאטה. כל היום שלטתי בעצמי מול הפיתויים והיו הרבה כאלה. פריסה ושוקולדים ושק"ם וכו', אבל בערב כמו תמיד לא עמדתי בזה יותר ואכלתי שטויות. אני תמיד מתחרפנת בערב. לא יודעת מה עובר עליי. דווקא נכנסתי לזה עם הרבה מוטיבציה. ראיתי מול העיניים למה אני רוצה להיהפך, לעומת איך שאני נראית עכשיו וזה נתן לי המון כוח לעמוד מול הכל. 2 חברות שלי לא עמדו בזה והתחילו לנשנש ואני המשכתי למרות הכל. רק הערב הזה. זה ממש מיותר הערב הזה. מקווה שמחר יהיה יותר טוב.

מחר תהיה מסיבת חנוכה, ומין הסתם סופגניות. הולכת להיות פריסה נוספת שאהיה בה ואני מקווה לא להתפתות. היום הצהרתי והתחייבתי בקול ואני אצהיר ואתחייב שוב שאני לא נוגעת בסופגנייה בכל חנוכה. מספיק לי שאני דומה לסופגנייה (אלפי אופים רודפים אחריי ברחוב ורוצים להזריק לי ריבה.) עוד התקדמות מבחינתי. פעם לא הייתי מעזה לומר דבר כזה בקול, כי זה בעצם הצהרה שאני שמנה. פחדתי להציג את עצמי כחלשה, כשונה. אבל עכשיו צברתי יותר בטחון ואין לי בעיה להודות בזה. אני בטוחה ביכולות שלי, ואני יודעת שאני אצליח לרדת את כל זה ולשמור על זה. זה לא יהיה קל, אבל אני יכולה. עוד מעט אני אקבל את הכסף של המענק ואני אוכל להירשם לחדר כושר, זה הדבר הראשון בסדר העדיפויות שלי.  

זהו להיום, היו כאן הרבה דברים קטנים וטובים, אז אין לי מה לכתוב במשהו קטן וטוב.

שיהיה לילה טוב J

בובי.