רוצים לשמוע משהו הזוי ביותר? אני יורדת לי לתומי מהרכבת, מעבירה את הכרטיס הזה במכונה הזו שתמיד פולטת לי את הכרטיס החוצה כי אני מכניסה אותו בכיוון הלא נכון ( וזה רק בתנאי שאני לא מאבדת אותו קודם.) , הולכת לכיוון היציאה מהתחנה שפתאום אני קולטת משהו ממש מגניב על שער היציאה. שם המשפחה שלי (שהוא ממש לא נפוץ) חרוט על אחד מהשערים בתור לוגו של חברה כלשהי שמייצרת את השערים האלה. חברה שלי חושבת שזה גם מגניב ומחליטה לצלם את זה בפלאפון שלה. אנחנו נעצרות, מצלמות, מביטות בתמונה שפתאום אני שומעת שמישהו קורא לי בשמי המלא בכריזה של הרכבת! בהתחלה חשבתי שאני מדמיינת את זה, אז לשנייה אחת לא ייחסתי לזה חשיבות, אבל כשהבנתי שגם חברה שלי שמעה את זה אז התחלתי לאכול סרטים. מי זה יכול להיות??? לא הצלחתי לזהות בשום אופן את הקול, הבטתי לכיוון הקופות ולא ראיתי אף אחד שאני יכולה לזהות, גם הייתי במרחק די גדול משם ולא ראיתי כל כך טוב. רציתי לחזור לתחנה כדי לברר מי קרא לי, אבל חברה שלי סחבה אותי החוצה ונותרתי עם הספק.

אין הרבה אנשים שיודעים לבטא את שם המשפחה שלי נכון בניסיון הראשון, יש את המוגבלים שגם בניסיון השלישי לא הולך להם, ויש את אלה שהתייאשו ואומרים אותו איך שבא להם. (אני לא מבינה מה יכול להיות כל כך מסובך.) לדוגמא אקח את המש"קית חינוך שהעניקה שי קטן למשתחררים בשם האוגדה, קראה לי לבמה ובמקום להגיד את שם המשפחה שלי יצא לה בלעעעע בלללעעע בלעעעע כזה מוזר. מה שאני רוצה להגיד, זה שמי שקרא לי בכריזה היה צריך להכיר אותי טוב מאוד כדי לבטא את שם המשפחה שלי בצורה מושלמת. מה שמשאיר שלוש אופציות: קרוב משפחה, סטוקר, אלוהים. אני חייבת לברר מי זה היה.

אוח הדיאטה, הדיאטה. מי ייתן ולא יהיו קיימות דיאטות בחיים, שנוכל פשוט יום אחת להקיש באצבעות והשומן יברח לאנשים שבאמת צריכים אותו. אבל בעולם האמיתי קיים אוכל, ורובו בבטן שלי בכל רגע נתון. החדשות הטובות הן שאני במצב רוח מזופת משום מה ואין לי חשק לאכול כמעט. החדשה הטובה השנייה זה שהיום באופן ספונטני לחלוטין התחשק לי לאכול ירקות. הייתי רעבה ושום דבר לא התחשק לי יותר מירקות. זה חידוש מפתיע. לאחרונה אני מדברת על זה שאני ממש רוצה להירשם לחדר כושר החדש, ביום חמישי האחרון הייתי שם אם חברה שלי והסתכלתי על המקום והחלטתי שאני רוצה עוד יותר להירשם לשם. עוד חודש פחות או יותר סוף סוף יהיה לי כסף להירשם וסוף כל סוף להתחיל לעשות ספורט ולמצוא כיוון.

אני קוראת עכשיו ספר חדש שקניתי במבצע  4 ב-100 בצומת ספרים. קוראים לספר "טוב במיטה." הספר עוסק בעיתונאית שמנה שחבר שלה לשעבר לכתוב טור בעיתון והטור עסק בה "באישה הגדולה." הוא מתאר איך זה לשכב עם אישה גדולה והטור הזה מזעזע אותה וגורם לה להביט בחייה בצורה אחרת. ספר מאוד מעניין, כבר קראתי שליש ממנו. יש בו הומור וציניות וכמובן שאני מתחברת לנושא. זה כמו בעיטה בבטן הרכה. ממש כדאי לקרוא. לא לשמנות ושמנים בלבד.

אני לא מדברת עם אמא שלי כבר חודשיים. בזמן האחרון זה מתחיל להציק לי. לא יודעת למה. אולי געגוע, למרות שאני ממש לא מבינה למה אני מתגעגעת. לירידות שלה עליי??? להשפלות??? לקללות??? לעלבונות שהיו יוצאים לה מהפה אוטומטית??? לחוסר ההתעניינות שלה בי שהוחלפה לעיתים בחיטוט בלתי פוסק בעניינים הפרטיים שלי??? (שני תחומים סותרים שבשניהם היא מצטיינת.)

ממש לא יודעת מה לחשוב. 20 שנה אני חיה עם האישה הזו בסבל, כשאני מתחילה להתנתק ממנה זה כרוך ביותר סבל.

אומרים שיהיה טוב, לא? נאמין להם!

בובי.