בזמן האחרון אני מתחילה להרגיש כאילו אני מקרה על טבעי. תשמעו, כל מה שאני חושבת קורה, קול קורא לי מהשמיים. אולי אני באמת מקרה על טבעי. כאילו החליטו מלמעלה שהם מגלים אותי בגיל 20 והופכים אותי למקרה מיוחד. זה קרה לי שוב היום. צדקתי שאמרתי שזה קורה רק במקרים שליליים.

נכנסתי להתקלח לפני כמה שעות. הדלקתי את מפזר החום על העוצמה הכי גבוהה מתוך שתיים. בעודי מתקלחת אחותי נכנסה לשירותים שצמודים למקלחת ותהתה למה העוצמה כל כך גבוהה. (היא ביקורתית כמעט כמו אמא שלי.) אמרתי לה שככה אני רוצה ובלב חשבתי לי: "מה אכפת לה, מצידי להתעלף מתוך חום." ונחשו מה קרה אחרי כמה דקות. העיניים התחילו להיטשטש, האוזניים נאטמו למחצה, שמטתי את המסרק שהיה לי ביד כי לא היה לי אפילו קצת כוח כדי להחזיק אותו, נשענתי על הקיר ועצרתי לשנייה. עצמתי את עיניי ואח"כ פקחתי אותן שוב. גם שרף לי כי נכנס לי שמפו, גם ראיתי את כל העולם בצבע חום-זהב. אני, כפי שנכתב כבר בקטעים מעטים בבלוג, מיומנת מאוד במצבים של איבוד הכרה חלקי במקלחת. לקחתי את הדוץ' (ולדעתי כותבים דוץ' ולא דוש, תהרגו אותי.) לידיים, כיוונתי את המים  לקור מקפיא והתזתי לי על הפרצוף. זה עזר כמו תמיד, התאוששתי, סיימתי את המקלחת וישר התיישבתי. הייתי מסוחררת רק עוד כמה דקות נוספות ועבר לי. מזל שאני יודעת מה לעשות במצב של רבע עילפון.

כאילו מסמנים לי מלמעלה: "את לא כל כך טובה בלחשוב, אז למה לחשוב יותר מדי???" אני באמת שוקלת לא לחשוב יותר, במיוחד לא מחשבות שליליות. זה מפחיד אותי.

לא יודעת מה יש לי בזמן האחרון. אין לי תאבון כל כך. היום ואתמול בקושי אכלתי (יחסית לימים רגילים, כן.) כל דבר מעורר בי בחילה. מה שכן יש לי חשק, זה לדברים מתוקים. זה לא חדש, אבל עכשיו יותר מתמיד. מזל שלא היו דברים מתוקים בבית כל הסופ"ש, כי הגורל שלהם היה מר. שזה גם לא חדש במיוחד, אבל מקבל תוקף נוסף בהתחשב בעובדה שלא הצלחתי לאכול שום דבר אחר.

מחר, יום העבודה האחרון שלי כסדירניקית. ומחרתיים חפש"ש. קיבלתי היום כזה התקף חרדה. על מה אני אעשה, מה אני אלמד, איפה אני אעבוד, מי בכלל ירצה לקבל אותי לעבודה. אז עשיתי את הדבר המתבקש וקברתי את עצמי מתחת לשמיכה.

משהו קטן וטוב:

היום, חשבתי שיום ראשון. התעוררתי לבד בחמש וחצי בבוקר ואמרתי לעצמי שחבל שכבר יום ראשון ושבעוד חצי שעה אני צריכה לקום, ואז אחרי שהתבאסתי כהוגן הבנתי שיום שבת הגיע ולא הולכים לצבא.

שלכם, בובי.