אני רוצה לפתוח בפרויקט חדש. קוראים לפרויקט "כשהייתי חצי". לוקחים את הגיל הנוכחי שלכם, מחלקים אותו ב-2 וכותבים פוסט על החיים שלכם באותו גיל אבל מנקודת המבט שהייתה לכם אז ולא כפי שהייתם כותבים אותו היום. לדוגמא: אם אני בת 22 עוד מעט, אז אני אכתוב פוסט מנקודת מבטי כשהייתי בת 11. זה יכול להיות כל דבר: תחומי עניין שהיו לכם אז, יום טיפוסי שעבר עליכם באותו גיל, או חוויה מעצבת ששינתה את חייכם. שוב, מנקודת מבטכם באותו גיל, ולא כפי שאתם רואים את אותן החוויות היום. מקווה שהפרויקט יזכה לשיתוף פעולה מצידכם. אם אתם כותבים משהו אתם מוזמנים לקשר אל הפוסט הזה או לשלוח לי לינק בתגובות. זה יהיה מעניין לקרוא.

ועכשיו לפוסט שלי "כשהייתי חצי".

היום כרגיל יצאתי לבית ספר. התיק הזה כבד מדי, יש לי המון ספרים והמון מחברות בתיק. כשדוד שלי בא לבקר הוא תמיד בודק מה הכובד של התיק שלי ותמיד מתלונן שהתיק כבד מדי בשביל ילדה קטנה כמוני. משאירים אותנו ללמוד עד 3 וחצי היום.

אחרי התפילה של הארוכה של הבוקר (פעם הייתי מנסה להתפלל, אבל עכשיו אני בעיקר מרפרפת וחולמת בהקיץ) למדנו שיעור תורה עם המורה רבקה (שם בדוי) יש לנו בשבוע הבא מבחן על ספר ויקרא ואני רוצה לקבל 100. אני אתחיל ללמוד עוד כמה ימים. השיעור הבא היה שיעור חשבון. המורה חילקה מבחנים וקיבלתי 100 . אחר כך פתרנו תרגילים מהחוברת.

בהפסקת 10 שיחקנו גומי. אני משתפרת כל הזמן ולפעמים אני גם מנצחת. היום קפצתי שלב שישי בלי בעיה. נמאס לנו מהגומי והלכנו לעשות סיבוב בבית ספר, אני וחברה הכי טובה שלי ליאור (שם בדוי) אמא שלה נפטרה לפני כמה חודשים, אבל עכשיו היא בסדר. היא היחידה שהכרתי שאמא שלה נפטרה. זה עצוב.  עשינו סיבוב עד החורשה ובדרך ראינו את הבנים משחקים כדורגל. הסתכלנו עליהם קצת. תמיד אנחנו פוחדות שהם יבעטו עלינו את הכדור. פעם כבר קיבלתי כדור בראש אבל זה לא היה בכוונה אבל לפעמים הם עושים את זה בכוונה. יש שם אחד עומר (שם בדוי) שליאור אוהבת והם רוצים להיות חברים והם מתביישים. עשו לכל אחת חבר לפי מה שמתאים לה. לליאור נתנו את עומר, לדיאנה (שם בדוי) הילדה החדשה נתנו את רומן (שם בדוי) ורק לי אמרו שאני צריכה להיות עם רוברט הסיני. אבל אני לא אוהבת אותו.

אחרי ההפסקה היה לנו שיעור מחשבים עם ליאנה שמשגיחה עלינו. אנחנו פותרים תרגילים בחשבון וגם בעברית דרך משחקי מחשב של מט"ח. מי שמסיים ליאנה נותנת לו לשחק בונוס. אני הכי בעולם אוהבת את המשחק הזה. לפעמים אני משחקת גם דובי, הוא כזה חמוד.

אחרי שיעור מחשבים היה לנו שיעור חופשי. היה כזה מצחיק חחחח. עשינו תחרות של שירים וליאור שרה ורקדה כזה מצחיק. אנחנו שתינו אוהבות את מיכל ינאי וליאור שרה ורוקדת בדיוק כמוה. שרו לי גם שיר על רוברט, אף אחד לא מבין שאני לא אוהבת אותו ולא רוצה להיות חברה שלו אבל רק ישבתי והסמקתי כשהן שרו. שיחקנו גם גומי עוד פעם.

ככה עבר היום בהפסקות שיחקנו כמו תמיד, גם דג מלוח שתמיד מצליחים להצחיק אותי ראשונה. היה לנו גם שיעור מלאכה.

אני וליאור רואות היפים והאמיצים. התחלנו לראות בערך לפני שנה. טיילור בהריון עם תאומות ויש לה שחפת. הרופאים אמרו או שטיילור תישאר בחיים או שהתאומות. ליאור אמרה לי שהתאומות ישארו בחיים ואני אמרתי שטיילור תישאר בחיים אז התערבנו על זה. איזה מתח. בטח עוד איזה שבוע נדע מי תישאר בחיים.

מחר אני יביא את האוסף מדבקות שלי. יש לי כבר איזה 200 מדבקות כולל מדבקות בד וכולל מדבקת בד גדולה של ג'ירפה ששווה הרבה וכולם רוצים אותה, אבל אני לא מחליפה אותה עם אף אחד.

ועכשיו אני הולכת לשחק קצת בגינה עם חברות שלי. אני הכי אוהבת את הנדנדה. אני יושבת על הנדנדה, לוקחת תנופה ומתחילה להתנדנד ואז כשאני מגיעה ממש גבוה אני קופצת ממנה ומנסה להגיע הכי רחוק. לא הרבה מעיזים לעשות את זה, אבל אני נוחתת תמיד על הרגליים. זה כיף. אם יהיו הרבה ילדים בגינה אז נשחק מחבואים בקבוק. אני לא יודעת מי המציא את זה, אבל בועטים בבקבוק ובזמן שהעומד רץ להביא את הבקבוק כולם מתחבאים.

טוב, אני הולכת.

יום טוב.

ואל תשכחו שמיכל ינאי היא המלכה.

טוב, ועכשיו שכבר הבנתם איך היו חיי הסוערים בגיל 11 אתם יכולים לכתוב פוסט כזה בעצמכם.