לא הייתי כאן מללללללאא זמן..

מוזר לחזור למקום הזה.. שבו התקופות הכי שחורות שלי תועדו..

אבל ננסה לשמח פה ת'עניינים..

אני מקווה ששום בנאדם שאני מכירה לא נכנס לפה יותר..

מתחשק לי לרשום דברים על כולם.. אבל עוד לא

בנתיים בקטנה..

הסיפור השלי מתחיל כאן.. אין לי מושג איפה יגמר.

בית ספר ממלכתי על שם גולדה מאיר?

כל הזקנים האלה אותו דבר..

טוב איפה החדר שלי?

התחלתי להתעצבן..

שאלתי תמזכירה באיזה חדר יוני אבוטלבול רשום

ענתה 512

נכנסתי לחדר.. זורק ת'דברים

עצוב שבאתי לפה, אבל שמח שעזבתי שם

פרצוף של יום אבל מרוח עלי..

שונא ת'עולם ונגעל מכולם

איזו מין אמא שולחת ילד לפנימיה?

איזה מין ילד עוזב תבית בגיל 14?

שנאתי אותה. בכל ליבי

לא היה בנאדם ששנאתי יותר מאשר את אותה אישה שסבלה כדי שאני אחיה..

ואני מעריך אותה על זה.. מעריך

אבל חינוך זה דבר קשה..

מה קרה? קצת טבאק מגולגל וכבר היילד שלך עבריין מהשכונה?!

להוריד פרופיל גברת, אין מה לדאוג

סידרתי הכל במקום.. נשכבתי במיטה..

מה הלאה? מה עכשיו?

"רוץ לכיתה!"

צעק איזה ילד.. והמשיך בשלו..

"איזו כיתה? איפה אני? איזה כיתתה אני?"

"ח'5 סוף המסדרון קומה 3"

"סבבה אחי"

"בכיף גבר"

הלכתי בעצלנות לכיתה ההיא.. נו, הכיתה "שלי"

עומדת מורה.. גם אותה שנאתי ואפילו לא ידעתי איך קוראים לה..

עם כיסוי ראש כזה.. "ממש צדיקה.."

כולם אותו דבר.. הכל מסכות..

"עומד כמו לולב?

כנס ושב התחלנו עכשיו.."

תופס לי מקום ובלב מקלל

"סתמי סתמי י'דוסה **** "

פתאום תפסו שתי עיניים ירוקות וגדולות את תשומת ליבי

שיער ארוך חלק, עיניים גדולות ומבט מפונק..

יאללה לילה טוב.. המשך יבוא..