לכבוד סגירת ישראבלוג פתאום נתקפתי בצורך לכתוב עוד פוסט. כלומר - בעיקרון עמדתי לפרסם את זה בפייסוש, אבל זה לא אותו דבר. בפייסבוק פוסט ארוך הוא חפירה.
שוין.
אז קבלו - פוסט חדש!
היום סוף סוף קיבלתי תשובה שכבר כמה שנים אני מחפשת לגבי מה השם (בעיקר שם המשפחה) של ילדה מהכיתה. בעיקר כי היא גם היתה איתי בטירונות המקוצרת לעתודאים, והעליתי תמונה משם לפני שנה או שנתיים.
בכל מקרה, היום בתשובה לשאלה על הקיר של אחד מהחברים מכפר גלים שהעלה תמונה מבית הספר היסודי או הגן. והיא היתה שם, ומישהו התייחס לזה ואישש את מה שחשבתי ביחס לשם הפרטי שלה, ואז הזכיר לי עוד פרט לגביה. כלומר, לכאורה זה לא היה ממש לגביה, זה קשור להורים שלה, ששניהם אילמים. ובום! בבת אחת נזכרתי בהכל.
נזכרתי שהיתה לה מסיבת יום הולדת בבית שלה ושהוזמנתי, ובבת אחת הציפו אותי בבית שלה זכרונות מחלום שחלמתי בלילה לפני המסיבה. מרגע הכניסה לבית (בפעם הראשונה, כן?) זה היה פשוט סשן של דה ז׳ה וו מתמשך. ואני זוכרת שאמרתי את זה לה ולעוד ילדה, וסיפרתי להן על החלום, ואיך חדעתי איפה יהיו כל החדרים ודברים מוזרים כאלה, שלא הייתי אמורה לדעת. ואמרתי להן שזה היה חלום ממש מוזר, כי הוא היה בשחור לבן ולא הבנתי למה. ואז אמא שלה יצאה מהמטבח ופתאום הכל הסתדר - סופי או אחיה או מישהו אחר הסבירו לי ששני ההורים של סופי אילמים. פתאום היה ברור למה החלום היה בסגנון של סרט אילם!
ועוד דבר - מי מכם שקרא על סיפור התקיפה המינית שחוויתי כשהלכתי לרופא השיניים אולי יזכור שכשעליתי למרפאה יצאה משם אישה אילמת. האישה ההיא היתה האמא של סופי. זה היה אחרי שפגשתי אותה וידעתי שהיא אילמת ואמרתי ׳שלום!׳
בחיי שהדחקתי את העובדה שהאישה האילמת ההיא היתה מוכרת לי. שהיא היתה אמא של בת כיתה.
בשורה התחתונה - מה נעשה עכשיו, אנחנו החופרים, שפייסבוק לא מהווה להם פלטפורמה מספיקה? לאן נלך?