אז חזרנו אתמול מטיול שנתי מהמם ב(הרי) אילת(שנקעתי בו את הרגל.. חחחחח כמו רוב הכיתהXDD) ותוך דקות מספר מצאתי את עצמי משתרעת על המיטה החמה,הנעימה והנורמאלית שלי ונרדמת בלי לתכנן אפילוXD

בשעות הבוקר המוקדמות אבא שלי צץ לי בחדר, העיר אותי ואמר "דניאל! ...... אנחנו הולכים לקניות וסידורים וכשנחזור נקח אותך לשיעור גיטרה"

אני: "טוב. ביי"

אבא: "אנחנו הולכים עכשיו"

אני:"ביי."

אבא:"עכשיו"

אני: "ביי"

אבא: "ע-כ-ש-י-ו"

אני(מתעצבנת וצורחת): "אמררררתייייייי ביייייייייייייייייייי"

אבא: "אההה.. שמעתי מתיי"

אני: "...."

אבא:"אוי חחחחחח ולא הבנתי מה את רוצה.."

אני: "...................."

אבא: "חחחחחחח מטי שמעת איזה קטע??"

אני: "אבאאאאאאא עוףףףףףף לי מהחדר כברררררר"

בכל אופן.XD

מתישהו קמתי, הלכתי לשיעור גיטרה מהמם, ואפילו חזרתי ממנו..

אבל אז...

אז פתאום..

פתאום הייתה לי דודא למלפפון חמוץ.

אז פתחתי את הקופסא..

ופיתאום..

OMG

הניסוי בביולוגיה!! כשדחינו את זה.. אמרנו שנעשה את זה היום!!! מה קורה עם זה??? הן כנראה שכחו!!.. אולי אני אעשה את עצמי כאילו שלא זכרתי בכלל?!?!

ממ..

טוב אם לא היום זה לא יקרה לעולם. אני אתקשר ללי ><

חחחח אז דיברתי עם לי שהופתעה לקבל טלפון על הניסוי, ועוד ממני.. והיא דיברה עם אילנה שהתאכזבה לשמוע שכבר נקבעה שעת מפגש בקניון.. XD

חיש קל, בשעה 1 ורבע נפגשנו כולנו והתחלנו ללכת לכיוון הסופר..

ואז הכל התחיל...

התחלנו לחשוב מה צריך לניסוי של החמצת מלפפונים, והגענו למסקנה שצריך עשרה מלפפונים ועשרים קופסאות ריקות(של זיתים).

אז הגענו לעמדת המפלפפונים ולאחר תהליך הסקת מסקנות קצר החלטנו שצריך לחפש מלפפונים ממש קטנים ודקים.

הבעיה היחידה..

שלא באמת היו כאלה.

לפחות לא במבט ראשון.

אז נעמדנו, שלוש בנות מהממות מול עמדת מלפפונים עלובה, והתחלנו לחפור!

"מזה.. הם ענקיים איך הם יכנסו לקופסא??"

"יו.. נכון הם ממש גדולים><" "

"מצאתי משהו!!"

"לא.. הוא ארוך מדיי.."

"וזה?"

"לא הוא שמן מדיי"

הפרצופים המיואשים היכו בנו מכל עבר עד שלי מצאה את המלפפון הראשון שקיבל אישור להשתתף בניסוי, ומאז התחלפנו לחפש במרץ!

מדי כמה דקות מישהי מצאה מלפפון בגודל המתאים והוא נכנס ישר לשקית.

אבל אז אנשים התחילו להתעצבן והסתבר שיצרנו תור לעמדת המלפפוניםXD

אבל בסוף עשינו את זה!! מצאנו עשרה מלפפונים (בגודל שבחיים לא חשבתי שקיים בסופרXD או בכל מקום כלשהו)

סימנו וי על השלב הראשון והתחלנו את דרכינו לעבר עמדת הזיתים...

טם טם טם טם...

הגענו.

עמדת הזיתים המהממת ניצבת מולינו.

קופסאות של זיתים..

גם ניצבות מולינו.

אבל...

איפה המכסים?!?!

הסתבר שמגה בעיר לא פראיירים.

מי שקונה זיתים ממלא בקופסא והולך למעדניה לקבל מכסה.

אבל אנחנו..

אנחנו לא קונות זיתים.

אנחנו צריכות רק קופסאות

אז לקחנו 20 קופסאות בלי מכסהXD ועמדנו בתור למעדניה..

זקנצ'יק אחד קנה 200 גרם פסטרמה דבש, וזקנה אחרת קנתה גבינה בולגרית משובחת, ואז, הגיע תורינו...

"היי.... 8-).... ממ.. אפשר לקנות קופסאות ריקות???"

" O_0"

"קופסאות של זיתים.. אבל בלי זיתים."

"לא לא. אני לא חושב. מה זה אומרת?!?! לא לא. אני לא חושב."

אני לי ואילנה מסתכלות אחת על השניה, ניראות ככה=>  ותוהות לעצמינו "מה עכשיו?" ><"

חקרנו את האיזור ניסינו לשאוב מידע חיוני שיפתור את הברוך, והחלטנו. אנחנו מנסות שוב!!

אבל הפעם שואלות את הגברת של מוצרי החלב :]

"סליחה גברתי, יש אפשרות לקנות קופסאות ריקות?"

באופן רוסי מהמם, הסתכלה עלינו האישה במבט של "מה לא טוב לכן?!"

והוציאה מהפה שלה כמה מילמולים שהעידו על כך שלא נתקלה במצב כזה לפני כן.

עברו כמה שניות, היא סידרה לעצמה את המצב בראש, ושלחה אותנו לקופה ראשית.

המצב התחיל קצת לעצבן.

בכל זאת.. כאילו שאף אחד לא לקח להם אף פעם קופסאות הביתה סתם כי התחשק לו..

כאילו שלא לקחו להם מאות של קופסאות בלי לשאול בכלל

אבל אנחנו ישרות ומהממות, אז הלוכ הלכתי לקופה ראשית, והגברת שניצבה מולי בעלת הטלטל והמדים הירוקים אמרה "לאא, מה זאת אומרת! הקופסאות מיועדות לזיתים,  אי אפשר לקנות" "אבלל.." "ללאאלאא אי אפשר לקנות""אני אשלם לך.. תגידי כמה" "הקופסאות מיועדות לבלהבלהבלהלבבהלבלהבלהבלה .. אי אפשר לקנות!!".

...

...

.....

אז זהו.

שהיא לא ידעה עם מי היא התעסקה!!!!!!

בשלב הזה הסעיף עלה לי לראש.

שזה דבר שלא קורה הרבה. אבל כשהוא קורה...

אוי וואבוי למי שיתעסק איתי.

בצעדים מהירים התחלתי ללכת לכיוון דוכן הזיתים כשלי ואילנה מנסות לשמוע ממני מה אמרה הקופאית..

המשכתי במהירות הולכת וגוברת תוך כדי עצבים על החוצפה שיש לה.

סלליייייייחה?! איפה תמצאי אנשים שצריכים קופסאות ושואלים אם אפשר לקנות?? מי??? אנשים היו זורקים עלייך אננס ולוקחים את כל החבילה. ואנחנו?! אנחנו תמימות. מהממות. באנו. חיכינו בתורים. התרוצצנו. רצינו לתת לך כסף.. על מה? על חתיכת קופסא ריקה לא מהממת בגרוש?

תלכי תאכלי זין. אני יוצאת מהסופר הזה היום עם מלפפונים, עם קופסות ועם מכסים וכולם על הזין שלי.

"אילנה, לי, בואו. כוסעמק. אנחנו שמות זית אחד בכל קופסא."

גיחוך עלה על פניהם של לי ואילנה, גיחוך הולך וגובר שהפך למצב כפית. וטוב נו.. חחחחח גם אותי זה הצחיק..

אבל אחרי כמה שניות הן כבר לא צחקו יותר.

הן הבינו שהתכוונתי לזה.

"לא עזבי נו פאדיחות"

"נונו אנשים מסתכלים.."

10 שניות של שיכנועים והתלבטויות חלפו באוויר.

אחריהם התחלנו במלאכה.

אילנה מחזיקה קופסאות אני שמה זית, ונותת להן להחזיק, ככה, קופסא אחרי קופסא.. מזית לזית הסיטואציה הופכת להיות יותר הזויה, יותר מצחיקה, יותר מפדאחת, יותר אנשים מצביעים עלינו, סוג של פחד הורגש גם הוא באוויר והתגבר מדיי זית, השקעת המחשבה שתכריע איזה זית ייבחר האטה גם היא את התליך, הריי מישהו יצטרך לאכול את זה אח"כ...

אבל לנו?

לנו יש מטרה.

במרץ מילאנו כל קופסא בזית אחד, ובאחת הקופסאות שמנו אפילו שני זיתים!!

התהליך היה קשה.. אבל כך או כך.. בסופו של דבר מילאנו 20 קופסאות.

חחחחחחח

20 קופסאות בזית 8-)

"סיימנו. עשינו את זה!"

"אבל.. עכשיו הגיע החלק היותר קשה."

אנחנו שוב צריכות לחכות בתור למעדניה.

מישהו צריך לתת לנו את המכסים..

אז חיכינו, נגשתי אל הגברת וניסיתי להסביר לה שאני קונה זית אחד בכל קופסא(XD), אבל כל מה שקיבלתי ממנה זה מבט של הלם שבוהה בקופסאות שיש לנו ביד.

"מהה..אמ מה..? הו..!?! זיתים? מה?? שטו טה חוצ'צ' זיתים מה?"

"תקשיבי. אנחנו לא צריכות את הזיתים. אנחנו צריכות את הקופסאות. ובגלל שאי אפשר לקנות רק קופסאות זה מה שאנחנו קונות. אני רוצה בקופסא זית אחד. כמה זה בבקשה יוצא?"

"מזה? אין לזה משקל בכלל. אני לא יודעת. מה עושים? איך עושים? שטו טה חוצ'צ'??"

"נו תשקלי את הכל ביחד יהיה לזה משקל."

"טוב טוב תעבירו את כל הזיתות לקופסא אחד ונשקול זה"

חחחח לאחר כל העבודה המיגעת התחלנו לעשות עבודה הפוכה ולרוקן כל זית לקופסא אחת בידיעה ש"חחחחח דפקנו את המערכת.. במילא עכשיו הקופסאות מלוכלכות והם לא ירצו אותן :] "

באופן רוסי, שקלה הגברת את הקופסאות והזיתים ולפתע התערבה אחת הקונות ופצחה בקול גדול "חחחחחחחחח מזה?? בדיחה?!?!" הצטרפה אליה הגברת הרוסייה שכבר לא עמדה יותר במצב "חחחחחחחח אוי זה כלכך מצחיק.."

אני אילנה ולי משדרות לה פרצוף של עברייניות ואומרות לה"אנחנו ניראות לך צוחקות? שום בדיחה."

אישה אלמונית: "חחחחח אבל.. זה מצחיקקקק חחחחחחח"

אני לי ואילנה משתדלות לא להתפקע מצחוק מכיוון שהמשימה מעולם לא נראתה קרובה יותר להצלחה ושומרות על קור רוח עד לרגע שהרוסייה נתנה לנו 20 מכסים, 19 קופסאות, וקופסא אחת מלאה זיתים.

ואז ידענו.

עשינו את זה!!!!!!!!!!!!

מאושרות כאילו קיבלנו הרגע פרס נובל התחלנו ללכת לעבר הקופה כשרוח הניצחון נושבת לנו בגב..

עמדנו שם כאילו כל המדענים בעולם גאים בנו ומורידים לנו את הכובע ותוך כדי כך הרחנו את ניחוח האפייה שדיגדג את עפה של לי המהממת וזאת לא עמדה בפיתוי והביאה עימה בגט עסיסי.

יצאנו מהסופר.

ביד יש לנו מלפפונים קופסאות ומכסים, בדם יש לנו המון אדרנלין, ובלב שמחה גדולה.

ישבנו לנו על אחד הספסלים בקניון, והתרפקנו על הבגט של לי ועל הזיתים המלחיצים..

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח גאד.

זה היה כלכךך מצחיקקקXD

דיאני, הלוואי שיכלנו לסוע מכאן, רק את ואני, לסוע מכאן רחוק מכל הצרות, מכל הפחדים, מכל המכשולים.

אני אוהבת אותך כ"כ אישה שלי

3>