מכירים את זה שאתם מריחים פרח, והריח שלו ממש טוב, אז אתם מתחילים ממש להסניף אותו?

זה קרה לי היום, הרחתי פרח אחד, שהיה מונח לי על המקלדת מלפני שבוע וחצי. הוא בכלל היה יבש, וציפיתי שלא יהיה לו ריח בכלל. ופתאום, וואו, האף שלי הרגיש שנתנו לו סם ממש טוב, וכל מה שהוא רצה זה עוד מאבקת הקסמים המשכרת הזאת.

הרחתי אותו שוב, את הפרח היבש הזה, ושוב הרגשתי את אותה תחושה. הריח שלו מהפנט וכל מה שרציתי זה להריח אותו עוד ועוד ועוד, ממש התחלתי להסניף אותו כבר. זה היה טוב. ללא ספק.. זה הפך את כל החושים שלי לאופטימיים, אפילו את היצר המיני זה פתח לי, הרחתי אותו דקה שלמה.

ואז פתאום, מתוך חגיגת התחושות המדהימה הזאת, פתאום הגיע תחושה שונה-תחושה של פחד. אבל לא סתם איזה חשש, פחד אמיתי, משתק. פיתאום חשבתי שאולי אני מסניפה את הריח הזה חזק מדיי, פתאום חשבתי-מה יקרה אם הריח של הפרח הזה יגמר?!

הפסקתי לנשום. התכוונתי להפסיק להריח, אבל מרוב הבהלה והפחד המשתק פשוט הפסקתי לנשום.

אני יודעת שזה לא אמור לקרות, אף פעם לא הכרתי פרח שנגמר לו הריח, אבל מצד שני, אף פעם לא הרחתי פרח שהריח שלו כל-כך מדוייק, קסום, כלכך חי. שזה די מצחיק, כי בעיקרון הוא היה מת, אבל הריח שלו היה משהו אחר.

חשבתי על זה, אולי זה כמו פטל. ככל שיש פחות מים- הפטל חזק יותר! למרות שככה גם יש פחות פטל.

אולי פעם, כשהוא עוד היה פרח מן המניין, מאלה שעדיין חיים, הריח שלו היה רגיל. עוד ריח של פרח. אבל כשהוא יתייבש בעצם יצאו מהריח שלו כל המים והוא ניהיה הרבה יותר משמעותי. הרבה יותר מרוכז, אולי בגלל זה כלכך פחדתי להמשיך להריח ממנו.

רציתי להמשיך לחוש את התחושה של הריח הזה לנצח, אז העדפתי לשמור לי ממנו ולהפסיק להריח אותו בלי הפסקה. החלטתי שכל יום אני אריח קצת ואולי ככה אני אשמור על שפיות.

שפיות?!

מזה בכלל שפיות?! ההפך משגעון?!

יכול להיות שלהכנס לסערת רגשות מריח של פרח, ואז עוד לחשוב שבריח שלו יש מים שמתנדפים, זה שגעון?!זה דווקא הרגיש הרגע השפוי בחיים שלי.

לא יודעת, אולי הבחורה שנתנה לי את הפרח ההוא, בדיוק לפני שבוע וחצי, תדע לענות לי על זה...