אני מציצה החוצה, ונבהלת.

אני מנסה למצוא את עצמי בים של תגובות שלא-לי. אני מנסה לקרוא בבלוגים של אחרים, להתערות. להשתלב. מפתיע וגם מבהיל לגלות שכמו בחיים האמיתיים, גם הבלוגוספירה היא מיקרוקוסמוס לשפיות, ל"נורמליות" באופן שתופסת אותה החברה. קצת כמו הטכנאים בעבודה שמדברים וצוחקים, משתטים וחולקים, ובעיקר עוסקות בזוטות היום-יום - כך גם כאן, בישרא-בלוג. ואם קשה לי להתערות בחברה שבחוץ, אני חושבת לעצמי - איך אתערה במסגרת ישרא-בלוג? המטרה היא עדיין לגשש, למצוא את המקומות המתאימים לי. לחפש, בעיקר. לחפש את המקומות שבהם אכפת לי, אכפת לי באמת - מקומות שבהם אני יכולה להציע מעצמי. להפנות את הקשב החוצה, לכתוב מתוך עניין ולא מתוך הכרח. לכתוב כי הקריאה עצמה מאתגרת אותי, ולהגיב לה בשקיקה. כך אני רואה את עצמי מתוך מקום של אידאל, מתוך Wishful Thinking.

הדדיות. מילה שטומנת בחובה כל כך הרבה משמעויות. תהליך הבנייה מחדש, החזרה אל הציויליזציה - מאיימת ככל שתהא. הרצון והצורך להחזיר את הבלוג שלי לסטטוס-קוו הרגיל שלו. העיסוק במידות, ומספרים, וכמויות. גם באיכות, אין מה לדבר - אבל הצורך בשיח קיים, והוא עודו בוער בי. הכמיהה לפידבקים חיוביים, לתמיכה, לדו-שיח.

ובכל זאת, ולצערי הרב עד מאוד - אני לא מרגישה במקום שבו יש לי על מה לדבר. אני בת 25, אין לי בן זוג, גם לא ילדים. אינני עורכת קניות במכולת, מנהלת את כספיי, יוצאת לבילויים עתירי הרפתקאות. ובהתחשב בדבר, אני לא יכולה שלא לתהות - מה יש לי להציע לכותב הממוצע בישרא-בלוג? עם אילו תובנות אינטלקטואליות אוכל להפציע, בהתחשב בכך שניסיון החיים שלי כמי שחיה חיים "רגילים" לוקה בחסר, וזאת בלשון המעטה?

אני מכירה את עצמי כ - "הגבולית". לא כ - "מיקי". למיקי יש מה לומר ומה להגג, ואילו הגבולית מבקשת להטיל על הדף הוירטואלי את כל משקעייה ולזכות בחיבוקים מפנקים. לא כך זה עובד, אני יודעת. לא לאורך זמן. לא לאורך ימים תקבל החברה את הגבולית - כמה מעמסות כבר יכול אדם להעמיס על כתפיה של החברה עד שתאמר לו - "די, הספיק לנו"? ואני מרגישה שהגבולית ששיחקה פה תפקיד, אולי את התפקיד של חייה, קיבלה את המסר באופן בהיר ונהיר. הייתי מוסיפה ואומרת גם "מכאיב", אבל ערכתי הסכם עם עצמי שהפוסט הזה ישאף לכמה שפחות תיאורים רגשיים. המציאות היא כזו שדוחפת דווקא את מיקי לצאת אל השטח ולחפש את מקומה - בתקווה שאולי יגיע היום וישובו להקשיב גם לחלקים הגבוליים שהיא עודה נושאת בתוכה. כי לא באמת קיימת "מיקי" או "סקינלס" טהורה, וגם לא "גבולית" מוחלטת. אני שילוב של השתיים. השאלה היא - כיצד להביא זאת לידי ביטוי בחלל הוירטואלי? במקום בו מיקי נבהלת מהגבוליות שבה, ואילו הגבוליות עוצרת וחוסמת את מיקי?

מחשבות.

ובכל זאת אשאל ואקווה לתשובה בעת שלא אצפה לה - למה אתם מצפים ממני, אתם, הקוראים? כי קוראים לא חסרים, את זאת אני יודעת. הייתי שמחה אם תספרו לי אתם - מה היה זה בי שהרתיע? או שאכזב? או שנמאס? ואיך אוכל לתקן? האם זה אפשרי, לדעתכם?

אשמח לשמוע דיעות.