לא התקבלתי לעבודה. גם לא הפתעה גדולה. מה שכן - מכה ניצחת לאגו ולביטחון העצמי. משמע גם, קוראים יקרים - שתאלצו לסבול את הגיגיי עוד קצת. עד מתי? לא ברור. רק היום הוצפתי במבול נוסף של טלפונים מעובדות כריזמטיות יותר ופחות מחברות השמה שונות, ולכל אחת היה להציע, פחות או יותר, את אותו הדבר. מחר - ריאיון בשתיים וחצי בחברת חבר - הון אנושי (בשביל מה, אני שואלת, בשביל מה? כדי שתוכלו להתרשם מהעיניים היפות שלי?) ובשלוש וחצי, כך קבעה לי עובדת חברה מתחרה, אבחון פלוס סימולציה בחברה שתפקידה לקבוע את יעילותי בתחום המכירות. מה זה אומר? - נכון מאוד - כולם אחריי: סי-מו-ל-ציה! "נסי לברר קודם במה מעוניין הלקוח", מייעצת לי מעיין, עובדת חברת ההשמה (או שהייתה זו לידיה, היועצת מטעם הארגון?), וממשיכה את קו מטר הטיפים שאני מקבלת בכדי לעבור את הריאיון המדובר. ואני, אני נזכרת בסימולציה הקודמת שעברתי במשרדי אורנג', וכולי חלחלה וצמרמורת. אני? למכור? או, אם נדבר במונחים של כרמית ממרכז הההערכה של פלאפון אליו נקבע לי ביקור בשבוע הבא, כרמית אשר מייעצת לי כיצד לצלוח את הריאיון ההתחלתי - למכור את עצמי? עם החלק של "שלום, שמי מיקי, אני בת 25, מתגוררת ברמת גן עם הוריי ואחותי הקטנה" אני עוד מסתדרת - אבל מה אחר כך? למכור את עצמי, כרמית בעלת שטף הדיבור הכמעט מסחרר מעודדת. את over-qualified (באמת?), היא מחמיאה, ואילו אני מגלה שהחודשיים שביליתי בהתנדבות בניגוב צואה ושתן במחלקה האורטופדית בתל השומר עוד עשויים להביא לי תשואה. דברי על נקודות החוזק שלך, כרמית מוסיפה, ואילו אני מחטטת בכיסים. נקודות ה-מה שלי? 

אחרי תפילה קצרה הטלפונים אכן פוסקים, ואני נותרת עם הסימולציה האימתנית של מחר (תחשבי חיובי! תחשבי חיובי! את מכירה את הטבע האנושי, פור קריינג אאוט לאוד! את יכולה למכור ביטוח!), עם ריאיון קצר וחסר כל תכלית בחברת השמה, למחרת - ריאיון ב"ידיעות אחרונות" אשר קרוב לוודאי שיבוטל לאחר שאפנים שלא, איני יכולה לעמוד בסוג עבודה שמצריכה ממני להתייצב לעבודה בשעה 6:45 בבוקר, וביום רביעי - הו, החדווה - הזדמנות פז "להתמקצע" בתחום ביטוח הרכב ב"ביטוח ישיר". איזה כיף לי, עוד רגע קט ואני מרטיבה בתחתוניי מרוב התרגשות. אה, כן - ועל תהליך הקבלה כבר סיפרתי?

אכן, לא קלה היא דרכה של מובטלת בישראל שנת 2009. ובכל זאת, בנימה אופטימית - אני מקווה שאת סבב הראיונות הבא עליי לטובה (לטובה, ברור שלטובה! מה, לבלות חצי יום בסינונים בז'בוטינסקי ברמת גן זה לא תענוג צרוף?) לא אסיים בכותונת מפוספסת ב"אברבאנל".

חותמת בשלב זה ומקווה שלעולם לא לדבר עוד עם עובדת חברת מיון והשמה,

אני המשקשקת.