מסתבר, כך נראה, שבימינו גם להיות אדם טוב עשוי להוביל אותך מסלול מכשולים ומהמורות.

"מיקי", מתיישבת עדי, מנחת קורס ההכשרה, לאחר תרגיל סימולציה מסכם שבו כשלתי על כיסאה מולי וממשיכה - "גם אני רציתי לדבר איתך." או - זה כבר סימן רע להבאות. מנחת הקורס רוצה לדבר איתי? רע מאוד. את כמה דקות השיחה ביקשה לפניה גם מאיה, רכזת הקורס, שביקשה לדעת מדוע יש לי מאה אחוזי נכות והאם הדבר עשוי להשפיע על איכות השירות שאני עתידה להעניק לחברה, ואחריה גם מלכה, מנהלת החשבונות שהסבירה שלא - מאחר ואחוזי הנכות שלי אינם מגיעים ל - 90% (רק 50% בפועל) - איני רשאית לקבל פטור ממס הכנסה.

"את עושה עליי רושם של אדם טוב מדי, אדם עם לב טוב ורחב", אומרת לי עדי, ואילו אני, למרות שמבקשת להתנצל על תיפקודי הכושל בסימולציה שזה עתה נערכה ואשר לה קדם התקף חרדה, שותקת ומביטה בה בעיניי כלבלב פגוע. "את אדם עם נפש מאוד עדינה, ושבירה מאוד", היא ממשיכה, ואילו אני תוהה בלבי כיצד הבחינה בכך במהלך ארבעת ימי הקורס. חדת אבחנה, כנראה. "זו עשוייה להוות בעיה", היא ממשיכה. "את מבינה - על מנת להיות אשת מכירות טובה - את חייבת להיות מחוספסת (מחוספסת? רק רגע, עדי יקרה, בואי ואראה לך את ה"חספוס" שלי. בוקס יספיק, או שמא את רוצה לחוות עוד קצת מהמרמור שוכן-הקבע בנפשי המעורערת?). עכשיו, יכול להיות שאני טועה, ויכול להיות שלא, אבל האינטואיציה שלי משדרת לי שלך, באופן ספציפי, יהיה קשה לעבוד כאשר מנהל המוקד יושב לך כאן (וכעת היא מצביעה על איזור העורק שבצוואר) ותובע ממך מכירות. זה מצריך אופי מסויים, קשיח יותר", היא מסבירה. כמו דובון אכפת-לי באמצע פעילות צדקה, אני יושבת מולה כל העת, מחייכת ומהנהנת בהבנה. בטחוני העצמי, באותן הדקות, שואף לקרקעית ים המלח. האם אני באמת זקוקה לזה? האם אני באמת רוצה את זה? ועתה, לשאלה המכרעת - האם אני מסוגלת?

התשובה? אני לא יודעת. "אני יכולה לומר לך, עדי", כך אני משיבה, כולי תשושה מיום ארוך ומהתל, "שאני מגיעה לכאן מאוד מכוונת-מטרה. מכוונת מטרה למכור". עדי מחייכת אליי בחזרה - "זה יפה מאוד", היא אומרת, "אך עלי לומר לך בכנות, מיקי, וגם בבוטות, את מה שלא נאמר מפורשות בקורס עצמו - השבועיים הבאים [שבועות ההכשרה המעשית] מהווים תהליך מיון נוסף לכשעצמו, ולא כולכם תישארו כאן לאחריו". הלב שלי כבר בתחתונים, כך שגרוע מכך כבר לא יכול להיות בשלב זה, אני חושבת לעצמי. "כך שאנחנו נראה במהלך השבועיים הבאים. יכול להיות שזה יעבוד, ואז - נהדר. ואם לא - זה גם לא סוף העולם, נכון?" היא מפנה אליי מבט שואל, ואני רק חוזרת ומצהירה על כוונותיי, ובראשי עוברות כל השיחות ממוענות המשרה שסיננתי לאחר שעברתי את מרכז ההערכה בחברה, ושד קטן על הכתף מקפץ ואומר - "אמרתי לך! אמרתי לך ששום דבר לא בטוח!".

לאחר שאני נכנסת לאוטו אני מכניסה את דיסק השירים הדיכאוניים שלי, ובוכה כל הדרך הביתה. בבית אני מלעיטה את עצמי, בשעה שש בערב, כדורי שינה והרגעה, ונרדמת אל תוך יום חדש.

האם אדם טוב יכול להיות גם איש מכירות טוב?

ושנית כל, האם אדם ישראלי מנוזל יכול לדבר אנגלית שוטפת ובהירה? לעזאזל, האף שלי סתום והגרון שלי כואב