לא, אל חשש. לא בכל שבוע אפרסם פוסט בדבר מספר המכירות שעשיתי השבוע, אבל כן - השבוע מסתיימת לה תקופה, ואני מרגישה שיש מקום לסכם, ולהעלות חששות, דאגות ותקוות לעתיד לבוא.

למי שלא היה איתי בפרקים הקודמים - את פתיחת ה"קריירה" שלי פתחתי בסיפתח נאה של חמש מכירות רצופות - והגדלתי לעשות בכך שעקפתי כל חבר צוות אחר בקבוצה שלנו, הקבוצה בת עשרת האנשים שלאט לאט הצטמצמה לחמישה. כן, מכרתי, ומכרתי יפה. למרות זאת, עליי להוסיף ולסייג - היה זה ג'סי, המפקח שלי ועליי, שסגר לי את רוב העסקאות. במילים אחרות, ברגע שהגעתי לשלב התשלום - ג'סי לקח את המושכות לידיו וסיים את המכירה. לזכותו נזקפים האנגלית המולדת שלו, בטחונו העצמי ורמת אסרטיביות גבוהה במיוחד. במהלך השבועיים האחרונים, ג'סי ליווה אותי במהלך המשמרות הארוכות. לא פעם חטפתי ממנו על הראש, ובצדק. הרבה הוא דאג להטיף לי, לגעור וללמד. הוא השקיע בי הרבה. רק אתמול סיפרה לי אחת מבנות הצוות שהייתה לה שיחת מוטיבציה עם ג'סי, ובמהלכה ג'סי נעקב בשמי, וסיפר לה שהוא נושף בצווארי רק מפני שהוא מאמין שטמון וגלום בי פוטנציאל. חייכתי למשמע הדברים, ושמחתי לשמוע ששג'סי מאמין בי.

אתמול, חרף השפעת שפקדה, הגעתי לעבודה. ג'סי לא היה שם, אבל לינור, מפקחת נוספת, הייתה גם הייתה. היא לקחת אותי הצידה לשיחה, ובה אמרה לי שיש בי מעלה אשר גם מהווה לי לכשל - הסבלנות שלי. את סבלנית מאוד וזה נפלא, כך אמרה - אך עלייך לדעת מתי לוותר, ולדעת איך לזהות מתי כדאי להישאר עם לקוח בעל פוטנציאל, ומתי לוותר ולהמשיך הלאה. לקצר את השיחות, גם ביקשה. אני יודעת שגם לינור מאמינה בי, ואני יודעת שכוונותייה טובות. ובכל זאת, אני נלחצת. מה אם לא אצליח להיפטר מההרגל לנסות ולשכנע, ללחוץ ולא לוותר? מה אם לא אדע לזהות לקוח פוטנציאלי ואבזבז זמן יקר על לקוחות חסרי כל פוטנציאל? ומה אם דווקא בפעמים שאצטרך ללחוץ ולא לוותר, לעקוץ בקטנות ולהיות אסרטיבית - אכנע ואוותר?

שלושת ימי העבודה האחרונים עברו ללא מכירה אחת. אני לא יודעת אם במזל רע עסקינן, או בתפקוד בלתי יעיל שלי. אני יודעת רק שהצוציק הקטן בן ה-21, חבר צוות המעבר, עקף אותי ברף המכירות, ובגדול. בשבוע האחרון הוא מכר למעלה מאלף יורו, ואילו אני "הסתפקתי" בארבע מאות שלושים ושש יורו בלבד. המכסה השבועית שלי הייתה 850 יורו. אותו הצוציק סיפר לי שגם הוא נלקח לשיחה, ושהובהר לו כי הוא נמצא בחברה "על תנאי" - רק משום שמזהים בו פוטנציאל. אם אותו הצוציקון שדפק מכירות בקצב מסחרר השבוע נמצא בחברה על תנאי - מה זה אומר עליי? 

ביום ראשון אני נזרקת אל המים הקרים. לראשונה אצוות לצוות קבוע במוקד, ואילו קבוצת המעבר המגובשת חברתית שלנו תתפזר לה. יש בי עצבות על כך. ג'סי כבר לא יהיה שם בכדי לצותת מעבר לכתף וללחוש מה לומר וכיצד, וגם לינור לא תציע עצות. יאזינו לי, אבל אז כבר אהיה תחת שרביטו של ראש הצוות החדש שלי. מעתה - תפקידי הוא לעשות את הכול לבד. זה מפחיד, זה מרתיע, וזה מעלה דאגות וחששות. מה אם אמשיך לא למכור? למי אוכל לפנות בעת צרה? למי אוכל לפנות בשאלות, לבקש עצה?

אני יכולה רק לקוות לטוב...