היה כאן פוסט עם המידע והתמונות של הבחור שאנס אותי. מחקתי אותו. לא הייתי מסוגלת לראות את הפרצוף הזחוח שלו בבית הקטן והחם שלי. לא הרגיש לי בנוח. לא הרגיש לי נכון. אני מתנצלת בפני המגיבים.

לא רוצה אותו כאן. הוא לא הרוויח את מקומו ביושר. ולכאן נכנסים רק אנשים שחשובים לי - במידה זו או אחרת. הבחור הזה הוא זבל שבזבלים. טינופת אנושית בהמתית. אני לא רוצה אותו כאן.

להבדיל אלף הבדלות - דיברתי עם ר' שלי. ביקשתי הגנה. כעס עליי, אמר לי שאני עושה שטויות. לא זה היה מה שהזדקקתי לשמוע. אמר שיראה אותי בקרוב. הלוואי. הלוואי ואזכה לראות אותו, ולחבק שוב. להרגיש שוב את חום גופו האמיתי והכן כל כך. אני מתגעגעת אליו יותר מאשר מילים יכולות לתאר. אחרי יום מוטרף בבית, מלאה בחוסר וודאות בכל תחום בחיי, הוא מגיע אליי שוב וממוסס אותי. כמה אני זקוקה לו. צריכה שיגיע ויעטוף שוב, כמו פעם, מגע תמים. מגע של חסד. אילו היה בא עכשיו הייתי נאחזת בו ולא עוזבת לעולם.