את הקטע הבא פירסמתי אתמול, ואז הורדתי מחמת הבושה. הוא עשה עליי רושם של יותר מדי סליזי. אבל שיהיה - אני משחררת אותו, שוב. יהיה מה שיהיה. היו אתם השופטים

*מכחכחת קלות בגרוני*:

ובכן, עם ישרא-בלוג היקר - היה זה עוד יום שטוף-בטלה אותו העברתי בחוסר מעש במיטתי. בעוד הגשם מרקד על חלונות התריסים במרפסת, ובעודי שקועה בחברי האח הגדול ניגשים אל ארוחת הצהריים-שאחרי ארוחת הצהריים (רבאק, כמה אפשר לטחון?! ) - אירע דבר מופלא ומרגש שאותו חשבתי לחלוק עמכם, קהל קוראיי הנאמן.

מסיבות בלתי מובנות בעליל (בהתחשב ביובש המדברי ששכן כאן בשנה-שנתיים האחרונות, ומיד תבינו למה אני חותרת), טיילה לה ידי אל אזור חלציי (כן, נו, שם. ואל תעשו לי את הפרצוף הזה!) והפיקה (*קול תופים*) - כן, כן...

אורגזמה!!!

וכך היה - תוך שאני משתעבדת אל תחושת העונג הממכרת והזכורה לטוב (וכאן המקום לציין שמסתבר שקיימים יתרונות לכך שעצב השמיעה של אמא נדפק או-אז, בתאונת הדרכים הגדולה) וממצה עד תום את תחושת האקסטזה העצומה המלווה בפנטזיות פראיות על מי אם לא ר' שלי - שתמו להן שנתיים תמימות (אם לא יותר!) של מוות קליני אימתני של הליבידו שלי! וו-הוו!  

רק אחרי שעה של התפתלויות מותשות במיטה (אני לא בכושר, מודה...) הצלחתי להקים את עצמי אל הסיגריה שאחרי.  

זהו. שלא תגידו שאני לא משתפת גם בחוויות הטובות!!!

ולחיים האמיתיים אני חוזרת, אממ...בקרוב. תנו לי את החמש דקות האלה...?