כשאלש נפל, החבר הכי טוב של אמא, העבירו הוריו עץ מקריית שאול ושתלו אותו ליד מרפסת ביתם. העץ של אלש גדל, הפך ירוק, מוריק ומרשים. אלש, לעומתו, נותר בן 20.

אמא עוברת על ידו עד היום, מביטה בו וחושבת: "הנה העץ של אלש".

עיני פקוחות מבלי לראות את השמיים
מבלי לראות כחול של ים, ירוק של עץ
מבלי לשמוע מנגינות יפות כמו פעם
מבלי לראות את הדברים כמו שהם.

ילדים קטנים, ילדים גדולים,
ילדים טובים וילדים רעים
את יודעת אמא,
כולנו ילדים של החיים.

אני נושם, אני חבוק בזרועותייך
אני רואה בך בית חם ומשפחה
ואור בהיר בחלונות שאת פותחת
אני חופשי, אך אין לי מנוחה.

ילדים קטנים...

והרופא כבר מדבר על סוף הדרך
אבל אני יכול לשים לפחד קץ
עיני פקוחות בשביל לראות את השמיים
בשביל לראות כחול של ים, ירוק של עץ.

ילדים קטנים...