אז כן, במזל טוב וסימן טוב ומזל טוב - מצאתי עבודה. שוב.

ולפני שאני מתחילה - תודתי ליעל המקסימה שהציעה לי עבודה. תודה לך, יקירתי!

הייתה זו חברה טובה אחרת (מתה עלייך! ) ששידכה אותי ל-ש' - המנהל החדש שלי. אז למה "אוי לא! לא שוב!" - נכון, כי במכירות עסקינן. הפעם - לפחות בעברית! ולהלן המידע שיש לי עד כה, לפחות כמיטב הבנתי אותו...

לפי הסברו המתוקתק של ש' (שמחזיק בכמה עסקים במקביל) - אחת הבעיות הבוערות שנתקלות בו חברות בחו"ל הוא המחסור בכח אדם. החיפוש אחר עובדים וגיוסם לחברה מצריך זמן, משאבים ואנרגיות יקרים שאין באפשרותם להרשות לעצמם לעיתים. אז מה עושים? או! כאן משתלבת אני - שמוכרת לבעל החברה תוכנה מסויימת (במחיר של אלף וחמש מאות דולר) ובה מאגר מתוקתק של עובדים שכבר עברו סינון קפדני ומידע אודותייהם. זה, לפי מה שהבנתי, ובקצרה. אני מתארת לעצמי שהעסק הוא הרבה יותר מורכב - אבל זה, בגדול. ש' מבטיח שהתוכנה היא מצרך מבוקש בשוק העסקים בימינו, ומספר שהעסק מגלגל הון תועפות בשנה.

אז למה כן?

   - 500 ש"ח לסגירה. שכר אפשרי? בשמיים - אם אני מצליחה. וגם אם אני מעבירה ל-ש' - הסגירה עליי.

   - עבודה מהבית! YAY! (בלי להתלבש, להתאפר, לבזבז דלק, שלום לחרדה החברתית וכו')

   - סיגריות חופשי! (בין שיחה לשיחה)

   - וגם פיפי.

   - שעות עבודה גמישות (אני יכולה לעבוד שעה, לקחת חצי שעה מנוחה, להמשיך, לעבוד שעה ביום או עשר - הכול תלוי בי)

אז למה לא?

   - מכירות. Need I say more?

   - עבודה מהבית (חוסר התמודדות עם האגרופוביה והחרדה החברתית, אין אפשרות להכיר אנשים - ואולי חברים - חדשים, בטח שלא חבר...)

   - לדבר עם בעלי חברות. אמא'לה.

בשבוע הבא אנחנו הולכים לאירוע משפחתי. האירוע המשפחתי (קשה לי אפילו לבטא את זה. "אירוע משפחתי" - ממתי אנחנו משפחה?) הראשון שלנו מזה שנים. ארבעתנו - אני, אמא, אבא ואחותי לכאורה. אני מקווה שכל הסכינים והמזלגות יישארו במקומם. אמא'לה.

(בינתיים זה עוד עלה, אגב. פשוט נהניתי לתפוס את המספר העגול )