בסצינת פרק הסיום של העונה הרביעית של יצירת המופת "עמוק באדמה" מדברת אחת הדמויות, בחור אשר עבר חוויה טראומתית אשר ממנה הוא אינו מסוגל להרפות, עם אביו המת.

האב: (לאחר שיחה על הטראומה וההתמודדות עימה) "...זה לא העניין".

בחור: "אין שום עניין. זה העניין, לא?"

האב: "אל תמכור לי את הזבל האקזיסטינציאלי הזה, ציפיתי ממך ליותר. העניין ממש מול העיניים שלך."

בחור: "אני מצטער, אבל אני לא רואה אותו."

האב: "אתה אפילו לא אסיר תודה, הא?"

בחור: "אסיר תודה? על החוויה הכי איומה בחיים שלי?"

האב: "אתה נאחז בכאב שלך כאילו יש לו משמעות. כאילו הוא שווה משהו. אז תרשה לי לגלות לך משהו - הוא לא שווה כלום. תיפטר ממנו. האפשרויות שלך בלתי מוגבלות, ואתה מסוגל רק ליילל."

בחור: "אז מה אני אמור לעשות?"

האב: "מה אתה חושב? אתה יכול לעשות הכול, מנוול בר מזל שכמותך. אתה חי. מה זה קצת כאב בהשוואה לזה?"

בחור: "לא יכול להיות שזה פשוט כל כך."

האב: "ואם זה כן?"