החלטתי להכיר לכם (בהיעדר רעיון אחר עקב המחזור שהביא בעקבותיו לא רק גל של חצ'קונים מעצבנים, אלא גם תשישות איומה) את ארבעת ילדיי האהובים - שבלעדם חיי אינם חיים.

קים

קים הגיעה אלינו בשלהי 1998, כשהיא בת חצי שנה. כלבונת שובבה, מלאת חיים, אך לצערנו הרב, כפי שגילינו מאוחר יותר - גם חולת אפילפסיה. במשך 12 השנים שהיא אצלנו, היא מסבה לנו הרבה ריצות לטיולים שבמהלכם הייא דואגת להכניס לפיה כל דבר אשר נקרה בדרכה, וחוטפת בעקבות כך קלקולי קיבה תכופים, אך גם אושר רב. מי מנקה את הקיא, כמו גם את השיער הנושר? אמא, כמובן. קים גם ידועה בכינויה "קוּנקי" שהענקתי לה אני, סיכול של "נוּנקי" (Nena - ילדונת). קים, כמו שאר חיות הבית, זוכה לדיבוב של אמא, והיא מבדרת בליסוכ אויתות (למי שלא הבין - מדברת בסיכול אותיות). כך היא גם מברכת בבוקר - "קובר בוט", נפרדת לשינת הלילה שלה ב - "לילה בוט", והיא גם בעלת נטיות מסורתיות - "רבוך שהם, התלפּפּתי" (כשאמא ניאותה בטובה להוציא אותה לעוד סיבוב מסביב לבית בשביל הפיפי ה-12). משפחה מופרעת, כבר הזכרתי?

קאיה 

קאיה הגיעה אלינו שנתיים לאחר הצטרפותה של קים למשפחה, בשנת 2000, וכיום היא בת 10. קאיה (ובחיי, אני בכלל-בכלל לא משוחדת!) היא הטריקולרית היפה ביותר שאיי פעם ראיתי בחיי. בשונה משאר עוללי הבית (ובדומה יותר לבני האנוש שבו), קאיה היא מעט סוציומטית. היא אוהבת את השקט שלה, וסומרת ללא התרעה בכל אשר מתקרבים אליה כאשר היא אינה "בעניין". למרות התוקפנות שלה, קאיה יודע גם להפגין חיבה, יודעת תמיד להגיע בעת צרה (ועל כן כינוייה "אמבי" - קיצור של "אמבולנס"), ודורשת הרבה אהבה, מגע, תשומת לב וליטופים לרוב. בין אוצר המילים הלא מאוד עשיר שלה אפשר למצוא את "אני מקסימה", "לא-ולא", "הצילו, שוטר" (לעזאזל, אפילו אני לא זוכרת מאיפה זה הגיע!), ועוד.

קרקר 

קרקר הגיע אלינו לפני שנתיים, כאשר ילדיה של טלי מצאו אותו כגור קטנטן ליד ביתם. העיתוי היה מושלם - באותה העת דיברתי עם טלי על כמה מתחשק לי חתול ג'ינג'י קטן - וראו זה פלא! - קרקר הגיח כמתנה משמיים. אז נכון, הוא יותר בלונדיני מג'ינג'י (ועל כן מכונה "קרקרנצו, הנסיך השוודי") - אבל זה בהחלט לא גורע מאהבתנו אליו. קרקר הוא חתולון שקט וביישן שחייב - אבל חייב - שאצפה בו בזמן שהוא מנשנש את ארוחותיו היומיות. רוב הזמן הוא מנמנם, כדרכם של חתולים, וכמובן - גם הוא מדבר! הוא אומר בעיקר (עם דגש על ההשהייה) - "תודההה, אמא" (כשאני צופה בו זולל), "סליחההה, אמא" (כשהוא זולל פרחים יבשים וחוטף על התחת), "אמא טובההה", ו - "אמא יפההה" (כשאני אומרת לו עד כמה הוא חמוד ויפה. מנומס, הבן הקטן שלי, לא?). 

קליק

קליק (כמיטב מסורת השמות המתחילים ב - ק') הגיע אלינו אך לפני שנה, כשהוא בן לא יותר מכמה ימים. כשאבא יצא לעבודה, הוא מצא אותו מתחת לבית, העלה אותו, הניח את הקטנטן בזרועותיה של אמא - ומאותו הרגע זה היה ברור: הכלבלב הקטן מצטרף למשפחה המורחבת. קליק אמנם סובל מאסתמה, אך הוא כלבלב שובב ומלא שמחת חיים, שאוהב במיוחד כשמשחקים איתו בצעצועים האהובים עליו. גם לו, כמובן, יש שפה משלו - שפת ההברות הראשונות. "כן" אצלו הוא "כה", למשל. אה - והוא גם קורא לעצמו "קיק". "קיק גה" ("קליק גם"), ו - "קיק פה", או "קיק בא". השפה שלו אמנם לא כל כך מפותחת - אבל הוא בן הזקונים של המשפחה, וזוכה ליחס בהתאם!

אלו הם ילדיי הקטנים. ולמי ששוקל או מתלבט - אל תחשבו פעמיים. אמצו לחיקכם חבר לכל החיים. כל כך הרבה כלבים וחתולים מחכים לבית חם אוהב, וממתינים לכם שתקבלו את אהבתם הבלתי מותנית בדבר.

למה אתם מחכים?