משפחה בהפרעה

אמא פונה אל אחותי נסערת בשעת צהריים, השעה בה הפרינססה הקטנה ששבה ליל אמש מעוד בילוי מופרע מתעוררת, ושואלת אותה  מה קרה להעברת הקבע שנקבעה בייניהן. אמא משלמת 2000 ש"ח בחודש על האוטו של אחותי, ואחותי מעבירה לה את הסכום מחשבונה דרך העברת קבע. נדהמת, גילתה אתמול אמא שהיא במינוס איום - הכסף לא נכנס זה חודשיים. הקטנה זעקה ש"זה לא הטיימינג". מתי כן הטיימינג, שואלת אמא ההמומה מהתשובה גסת הרוח. ריב מתפתח. צעקות. הקטנה מגיעה אליי ומבקשת שאוציא לה מהחדר של אמא חפיסת סיגריות. "מה תעשי?" אני שואלת אותה. היא עונה שתאלץ לקחת הלוואה בשוק האפור, ומסתלקת בעת שאני מבקשת ממנה לא לעשות כן. גם לה אין כסף, ובעבודתה הנוכחית היא מרוויחה פרוטות. הייתה לה האפשרות לעבוד בעבודה מכניסה יותר - אך בעבודה הנוכחית יש לה "חברות", כך שהיא אינה שוקלת אפילו לעזוב.

אמא בוכה בפניי. היא בקושי סוגרת את החודש גם כך. היא אינה יכולה לממן את המכונית של אחותי, ונדהמת מחוצפתה  של הקטנה שמאשימה אותה, האשמה לשם מגננה, על כך שלא פתחה לה קרן חיסכון. מספרת לי שהקטנה רצתה למכור כליה. אני וחברה שאיתי מנסות להרגיע אותה לאחר שאני מספרת על הרעיון של הקטנה ללוות מהשוק האפור. "בבקשה, דברי איתה", אמא מתחננת בפני. "שלא תעשה משהו טיפשי".

אני מתקשרת אל אחותי ובקול דואג שואלת מה היא מתכוונת לעשות. "זו הבעיה שלי, ואני אפתור אותה בדרך שלי", מסננת לעברי בקול תוקפני, ומנתקת. אני מפחדת לדווח לאמא שלי על תוקפנותה של הקטנה וחוסר מוכנותה להייפתח אליי ולהניח לי לעזור לחשוב על דרכים לצאת מהשמשבר, שלא תצא מדעתה. שתייהן מרוששות, אמא והקטנה, ואני צריכה לדאוג על תקשורת בונה בבית, ולזה שאף אחד לא יתמוטט.

באקט של בריחה, אני יוצאת עם החברה לקניון, לסרט. החברה משלמת עליי, כי את חמישים השקלים שקיבלתי מאמא אני צריכה להשקיע בדלק. לא מרוכזת, ולא מצליחה להוציא מראשי את אמא הדואגת כיצד תסתדר. הסרט ברקע, ואני מנותקת. רועדת.

חוזרת הביתה אל הטירוף של השמוק. הפארנויה חושפת את ראשה המכוער שוב. לדבריו, כל העת שלא הייתי בבית הייתי עם אחותי. אמא מנסה להסביר שלא, שיצאתי לסרט עם חברה. בשומעי אותו תוקף אותה, אני צורחת "תעזוב אותה!!!". היא עברה מספיק ליום אחד גם מבלי להתמודד עם מחשבות השווא ההזויות שלו. "מה תעזוב, מה? לא יצאת בחמש ורבע, בדיוק כשהגעתי?". דעתו נטרפת עליו. 

יותר מתמיד, צריכה לשמור על אמא.

המאמץ

אני לא אוהבת את תופעת העדר, אבל הפעם התאים לי. בעקבות הפוסט של מומו -

המאמץ לקום בכל בוקר. המאמץ לנשום.  המאמץ שלא לתעב את עצמי על עצם קיומי. המאמץ שלא להתנפל על אבא שלי בדקירות סכין. המאמץ לשמור על אמא. המאמץ לשמור על חברויות ומערכות יחסים. המאמץ להתאזר בסבלנות. המאמץ להתגבר על התקפיי הדיכאון התכופים. המאמץ להתמודד עם הבדידות שמכלה ובוערת בי. המאמץ לחייך כשמתחשק לי לבכות. המאמץ להחזיק את עצמי עם שתיי רגליים יציבות על הקרקע. המאמץ להיות שם בשביל אחרים. המאמץ להצחיק. המאמץ להינות. המאמץ להתרכז. המאמץ לחפש עבודה. המאמץ לעזור. המאמץ לשמור על עצמי מחוברת. המאמץ לעבור את סופיי השבוע. המאמץ לקצץ בסיגריות. המאמץ שלא לברוח מהתמודדות עם הפחד. המאמץ לצעוד עם הפיבומיאלגיה. המאמץ לשמור על חסכונות. המאמץ שלא לאבד את שפיות דעתי. המאמץ לדבר מבלי לגמגם. המאמץ להקליד. המאמץ להתמודד עם שדיי העבר. המאמץ שלא לנהוג באימפולסיביות. המאמץ שלא לחתוך את עצמי. המאמץ שלא לשלוח יד בנפשי. המאמץ לחיות.