אז...זהו. חמש דוגמניות יפהפיות מוכנות ומזומנות ואפילו מתואמות, ועוד שלוש ממתינות בתור - עד שהמאפרת השנייה שפנתה אליי בכוונה לעבוד איתי (בינתיים, אפילו הספקתי להשיג מאפרת מקצועית ומעצב שיער! ) תאשר שהיא אכן רוצה לעבוד איתי, ואז נוכל לקבוע מועד לצלם גם אותן. ביזי-ביזי!

את הימים האחרונים הקדשתי לעבודה, ולעבודה בלבד. עמלתי בפרך לפרסם מודעות, להפיץ את השמועה - ומתנדבות אינסוף התדפקו על דלתות תיבת הדוא"ל שלי בבקשה שאצלמן. הרבה טלפונים עם המאפרת, שיחות עם דוגמניות, שליחת אי-מיילים...החלטתי לנסות ולעזוב את רעיון העבודה מטעם הביטוח הלאומי ולנסות את מזלי בעולם הדוגמנות. מצד אחד אני חושבת לעצמי - אלוהים, כמה שטחי מצדי. ומאידך, אני חושבת - זו האומנות שלי. זו התשוקה שלי. זה מה שאני אוהבת לעשות - לצלם. וטפו-טפו-טפו - אם הצילומים הבאים עליי לטובה יהיו מוצלחים ואצליח למשוך דוגמניות/ים להצטלם אצלי בתשלום - יספיקו יומיים של עבודה בחודש כדי להכפיל את המשכורת שהוצעה לי בביטוח הלאומי. יותר מיומיים בחודש (ולזה ידאג מנהל הקמפיין שלי בגוגל) יכולים להוות לי הכנסה של אלפיי שקלים בחודש. אני מתרגשת, וקיימת גם חרדת ביצוע. מה אם לא אצליח להפיק את המיטב שבי? מה אם התמונות לא יצאו טוב כפי שאני רוצה שיצאו? מה אם לא אעמוד בקשיים הפיזיים הכרוכים בצילום ארבע שעות ביום? הרבה פחדים, ללא ספק - אבל גם התרגשות גדולה לצידם. אני מקווה לטוב, ומקווה שאתם מקווים לטוב למעני, גם כן

אני מתנצלת על כך שלא פקדתי את בלוגייכם בשבוע האחרון - השבועיים הבאים עומדים להיות מטורפים מבחינת לוח זמנים - אך בהחלט אשתדל לקפוץ לבקר ולהראות קצת יותר נוכחות.

אחלו לי בהצלחה!  בהחלט אזדקק לה.