מזמן לא עידכנתי, ואני מודה שהתפתיתי.

למען האמת, לא הרבה קורה בחיי בימים אלו. את פרשת אחי החלטתי להשאיר מאחוריי וללכת עם הראש קדימה, לא לשקוע בפרשיות עבר. ואחי, עבורי ולצערי - הוא היסטוריה.

בימים אלו אני עומלת על העסק החדש שלי, שלדברי דובדבניל מצליח מאוד - בהתחשב שהוא עסק מתחיל בלבד. בינתיים היו לי אמנם שתי לקוחות בלבד - אבל היו עוד כמה אחרות שדחו או ביטלו. בעקבות מספר הביטולים ("מצאתי הצעה יותר אטרקטיבית") החלטתי לנקוט בשני צעדים, האחד מהם מצער אותי מאוד - והוא להוריד את מחיר הצילומים. לאחר מספר הורדות, הגעתי מחלומות באספמיא של 1300 ל - 700, לא כולל מאפרת ומעצבת שיער וסטייליסטית. זהו מחיר מגוחך, מגוחך, מגוחך לשלושה ימי עבודה והרבה כאבי גב וגפיים נימולות מול המחשב (שלא לדבר על העבודה הפיזית בחוץ) - אבל אין ברירה. הצלמים והסוכנויות הטובים ביותר בשוק, כך מסתבר, לוקחים אפילו פחות. יש לי דווקא לקוחה שהסכימה להצעת מחיר של אלף ש"ח, אבל לך תחפש אותה עכשיו. אמרה שתחזור אליי ושמבחינתה זה סגור - נחיה ונראה. הצעד השני שנאלצתי לנקוט בו הוא ניסוח חוזה עבודה. משמע - ברגע שסוגרים איתי על תאריך, חותמים על דמי ביטול ואולי גם על מקדמה. לא ברור אם אלך על מקדמה ועל דמי ביטול בו ביחד - על כך עליי להתייעץ עם עורך דין, מכר של אמא, לאחר יום כיפור בשבוע הבא.

בינתיים התחלתי לקחת שיעורים בסטודיו - אני צמאה ללמוד, ואני מוצאת את הלימוד (גם אם יקר - 400 שקל לשיעור של שעתיים וחצי) מאתגר ומספק. התגעגעתי. עוד שניים שלושה שיעורים - ואהיה מוכנה לצלם גם בסטודיו, מה שעשוי לשפר את מאזן הלקוחות. אפרת, בעלת הסטודיו, גם נותנת לי שיעורי בית בכל פעם (וכמובן ששפחתכם הנאמנה מספיקה הכול כבר ליום המחרת). אני מחכה ומצפה בכיליון רוח שהלקוחות יתחילו להגיע, ויצא לי לצלם יותר - גם בסטודיו.

בינתיים אני גם בונה על הטסט ל"קארין מודלס", שאני מקווה שיכניס לי עבודה קבועה. למרות המותג המפתה, לא מדובר בהרבה כסף (1200 שקל לדוגמנית - 250 מהם הולכים למאפרת והסטייליסטית וכמאתיים לבעלת הסטודיו על זמן השימוש בו) - אבל זו לפחות עבודה קבועה. אם מישהו אוהב אותי שם למעלה, הוא כבר ידאג שאתקבל. טפו-טפו. 

בינתיים, הוא שחפץ להצטרף לקבוצת הצילום שלי בפייסבוק (וגם להפיץ) - מוזמן לבקר כאן.

ולחדשות אחרות, כאלה שקצת מרגיעות ומרגשות הרבה - סוף כל סוף נמצאה לי מטופלת!!!  אכן כן - כארבעה-חמישה חודשים לאחר שהתקבלתי לעמותת החונכים, אני מתחילה לטפל. אורית, העובדת הסוציאלית, מספרת שנפלו עלייה עשרות חניכים, ואילו אני ביקשתי לקבל כמה שיותר. איך אשלב בין הטיפול והצילום? אני מניחה שימים יגידו. העיקר שייכנס קצת כסף.

ובנימה זו וברוח יום הכיפורים אתנצל על שלא כתבתי ולא כותבת לעיתים תכופות יותר, ושגם לא מחזירה מיילים. עסוקה עד על לראש. שנה טובה לכולכם, צום קל וגמר חתימה טובה!