לשמוק - הלא הוא אבא שלי - לאדם שאנס אותי במשך שנים והטיל טרור על המשפחה כולה במשך כל שנות קיומה - לשמוק יש סרטן. שוב. הפעם הקודמת הייתה לפני קצת יותר מחצי שנה, אז מלנומה, סרטן עור - וממנו נפטר בקלות אחרי ניתוח בהרדמה חלקית בלבד. הפעם זה סרטן בפרוסטטה. בפעם שעברה חלקתי כאן רגשות חמלה ודאגה. היום, היום כל שאני רוצה הוא שהסיוט יגמר. שהוא ילך. שהסרטן יגמור אותו. יגמור אותו - ויציל אותנו.

ביום חמישי האחרון הייתה לי "הצגת מטופל" - התעדכנות הצוות כולו במצב החולה וריאיון עימו. הגעתי גוררת רגליים ודומעת, מודעת לצעד חסר תקדים שקשה היה לי להאמין שאני מבצעת - אני מבקשת מהצוות, מהמטפלת שלי, מהפסיכיאטר של המחלקה - לדווח על השמוק לרשויות. למשטרה, לרווחה - למי שלא יהיה, רק שידעו. רק שיוציאו אותו מהבית. מפלס האלימות בבית עלה (עדיין לא פיזית, אבל גם זה רק עניין של זמן אם ישרוד את הסרטן בשנית), אחותי החליטה שהיא בורחת מהבית ועוברת לגור עם חברה, ואמא רק צעקה ובכתה, התחננה שיניח לה. באותו היום התחננתי בפני הצוות שיעזרו לי. שיטלו את ההחלטה ממני, שיקחו אותה, שיסירו את האחריות מעל כתפיי. לא אני עשיתי. לא אני הוצאתי. הם. רק רציתי שהסיוט יגמר.

הם סרבו לבקשתי. אמרו שהם "לא המשטרה" ושאמא צריכה להחליט בעצמה שהיא יוצאת מהזוגיות הארורה הזו, או שעליי להגיש תלונה בעצמי. ואני לא מסוגלת. ואמא לא רוצה.

ועכשיו הסרטן. הוא נשלח לבדיקת סי.טי. טלי אומרת ששולחים לסי.טי רק אם יש חשש או חשד שהסרטן התפשט ושישנן גרורות נוספות. אמא מספרת שהסי.טי בכלל נקבע לפני שבועיים בעקבות הצרת עורקים, הצרה שמעכבת את זרימת הדם ומביאה אותו לידי התפרצויות שבות ונשנות. אני לא יודעת אם לשמוח או לא. אני רק רוצה שהסיוט יגמר.

אם אני טועה, ואכן ישנו אלוהים בשמיים או כל ישות עליונה אחרת - אני מתנצלת בפניה. אני מתנצלת על שרוצה ושמחה במותו של אדם אחר. על שמפנטזת על בגדים עם צבעים עליזים בהלוויה. אני מבקשת סליחה ומבקשת שהוא או היא יבינו, שסבלנו כאן למטה מספיק - אני, אחותי הקטנה ואמא שלי, שיבינו שהגיע זמן לשים קץ לטרור. שיסלחו לי. אני מקווה שגם אתם תמצאו בלבכם את ההבנה והסליחה.

ושאולי תקוו בשבילי. שתקוו שזה הסוף.

אני מבקשת - דברי לא נועדו - בשום פנים ואופן - לגרום לאחד או אחת מכם לפנות אל המשטרה או אל רשויות הרווחה עבורי. אל. הדבר כבר נעשה, במשטרה מכירים את הסיפור שלי, ובסופו של יום - הם יבקשו ממני או מאמא שלי שנגיש תלונה. ואת זה לא תעשה לא היא ולא אני. כך שכל פנייה תהיה לא רק חסרת טעם, אלא גם מכאיבה עבור אמי ומכאיבה עבורי. תודה.