האם יש לך טחורים?

הו, ועוד איך! אני מגדלת אותם באהבה ודואגת לטפח ולגדל. גוזלים קטנים שלי!

אם כן, האם את אוהבת אותם?

מאוד. כואב לאבד טחור. כל טחור וטחור הוא כעולם ומלואו!

אם לא, האם היית רוצה טחורים?

יותר מכל דבר אחר בעולם. בדוק.

האם לדעתך החברה מתייחסת שונה לאנשים בעלי מטחורים?

בהחלט. זה מתבטא בעיקר בתור לשירותים, כשהנכנס אחרייך צועק "איייכס!" בקולי קולות למראה נתזי הדם בתוך האסלה. מה קרה, לבעלי טחורים אין רגשות? האם אנחנו לא מרגישים? מקווים? מפללים? לוקחים ימינה מנתיב של שמאלה וישר?

האם גבר עם טחורים עושה לך את זה?

מכיוון שאני לא מתקרבת לאיזור (גם לא לקדמי, שלא לצורך העניין), התשובה אינה רלוונטית.

האם לדעתך טחורים הם טרנד חולף, או כאן כדי להישאר?

כל עוד ישנם הפרקטולוגים (והם הרי זן בלתי נכחד. כל כך כיף להיות פרקטולוג!) - ישארו גם ישארו!

האם אי פעם הרגשת שהחברה מפעילה עליך לחץ להצמיח טחורים, או להיפטר מהם?

אני מאמינה שללא הטחורים, אמא תצטרך להקדיש פחות זמן לבחינת נייר הטואלט המגואל בדם בשעה שהיא בעצם צריכה לשווק דירת חמישה חדרים, שלושה כיווני אוויר ומרפסת שמש לקשישה פלוס פיליפינית.

כמה זמן ביום את מקדישה למחשבה על טחורים?

בערך ארבע שעות: במשך שעה לאחר ארוחת הבוהריים, שעה לאחר ארוחת הצהריים, שעה לאחר ארוחת הערב ושעה לאחר נשנוש חצות.

האם לדעתך טחורים הופכים את העולם ליפה יותר?

אני לא יודעת אם ליפה יותר, אבל בהחלט לשורף יותר. אווצ'.

למי ממכריך יש טחורים?

ממה שהבנתי, לסבתא שלי היו טחורים. זה עובר במשפחה - הללויה!

ומי שקיווה להימנע מהמחשה חיה - בל תגללו מטה!