האמת? חמש - אבל מי בכלל מתייחס למחוגים העצלניים האלה. כך שיושבת לי כאן כבר שעתיים וקצת, מתקתקת בשקט על המקלדת - חס ושלום, שלא אעיר את בני הבית מתנומתם שבין כה וכה הופרעה, אני בטוחה, ע"י החתולה שנוטה לפצוח - כך גיליתי לא מזמן - בייללות רעב קורעות-לבב כבר בחמש וחצי - בול, על השעון. כך שלאחר כמה החלפות "מיאו" חביבות ביני ובינה (הייתי מבקשת שתצא להפסקה שתאפשר לי לחזור אל הכרית לו יכולתי, אבל נושאי השיחות האינטנסיביות היומיומיות בינינו לא מובנים לי במיוחד גם כך, והשפה המשותפת-לא-משותפת שלנו בדרך כלל לא מביאה אותנו לשום מקום מיוחד, כך שאני מרימה ידיים מראש) אני מוצאת את עצמי מתקתקת-מתקתקת.

ובעצם, כשאני מקדישה לכך עוד טיפונת מחשבה - מי ישן כאן בשבע בבוקר, לעזאזל? האידיוט זה עתה חזר עם הכלבה לאחר טיול הבוקר שלה (גם היא תובענית למדי, הקטנטונת הזו שלי), האחות הנמרצת רק מכבר שבה מאחד הבילויים הליליים הסדירים שלה (אם לא סדירה בצבא - אזי שהרי חייבים למצוא מסגרת תעסוקתית כלשהי - הלא כן?), וללא ספק תאכיל אותנו בכפיות קטנות ותותיר אותי ואת אמא משוועות לעוד-עוד-עוד (טוב, נו - את אמא שלי. רכילות איז ג'סט נוט מיי ט'ינג) מאוחר יותר היום, לכשתתעורר משנת היום שלה, הערפדית הקטנה הזו - בפיסות-פיסות וחלקיקי אירועים מרגשים סטייל החברה-הכי-טובה-שלי-מצצה-אתמול-לחיים-רביבו-בשירותים (אבל אל תגידו שאמרתי, טוב?) והחברה-של-עידן-רייכל-לווה-ממני-כל-רגע-את-המצית. כן-כן, היא אכן התמקמה לה בנוחות בצמרת הברנז'ה הישראלית, ושם היא שואפת לה אבק כוכבים-נוצצים-דמיקולו שכאלה.   

אה - ואמא שלי? המילה "שינה" לא ממש מופיעה בלקסיקון שלה - אלא אם כן נקרה בדרכה כדור לבן, עגול וחביב בשם נומבון - פה ושם בשילוב עם איזה נוקטורנו נחמד, או אלוהים-יודע-כמה-עוד כדורי שינה. כך שלמעשה, אני מצפה שתיכנס היא לה לחדר הקטן (מטר וחצי על מטר וחצי - כבר אמרתי?) ואפוף העשן שלי (אלוהים - הגעתי לשתי חפיסות ביום. הריאות שלי זועקות לגאולה) אני-מיניט-נאו, ותשאל בעיניים טרוטות ופרצוף מקומט מה אני עושה ערה בשעה כזאת. ואם להיות כנה לחלוטין - השאלה היא בהחלט במקום - מה אני עושה ערה, בכלל?

יום מרוגש ומרגש עבר עליי (או! הנה דפקה לה האחות הבליינית כניסה מרשימה לחדר, ושנוררה לי סיגריה. אנחנו שותות אותן כאן כמו מים בנווה-מדבר, א-ברוך)  - יום משונה שכזה. השפעת ההלידול משלשום (או אתמול? מי זוכר) בלילה עוד מראה אותותיה (משמע: קישיון שרירים מעיק קמעה, וחוסר שקט מוטורי ומנטלי - עינייכם הרואות), והנה אני כאן לפניכם, שפחתכם הנאמנה, כותבת לה את הפוסט הלא-משמעותי-בעליל הראשון שלה.

מה, בלי דרמה?! 

לא ולא! המלודרמה נחה קצת כרגע - התעייפה, המסכנה, ופינתה מקום לקצת בולשיט קליל מהצד ונונסנס שכושל להרעיד הרים. היא תחזור, אל דאגה. אבל בינתיים - בינתיים אני מברכת על הטון הקליל והתחושה הנעימה. כן-כן - יש גם סקינלס אחרת. סקינלס שצחקה אתמול עד שכאבה לה הבטן, והתמכרה ללא-בושה ל - "נרדם על החולות" מהריאליטי הטפשי הזה, כוכב נולד. וגם ל...אה, לא אמרתי כלום. כלום!

ואולי, אולי אפילו אפתח קטגוריה מיוחדת לפוסטים נונשלאנטים שכאלו (שימשיכו ויבואו עלי לטובה, כולי תקווה), כך שתדעו מתי אני פותחת את הפה רק בכדי להפיג את הדממה מסביב.

(וטלי מחייכת עכשיו חיוך ענק. נכון, טלי? )

תוספת עריכה קטנה:

1. לכל מאן דבעי, או במילים קצת פחות מעודנות - לכל אלו שמוצאים אותי בגוגל תחת הערך "מסיבות בחוף תל-ברוך" או לחילופין - "זונות בתל ברוך" - אני מצטערת להודיעכם - אבל אני ממש, ממש לא הכתובת.

2. כואב לי הפופיק. בחיי.