אומרים שכל פרידה היא כמו מוות קטן. אומרים שבעבור בחורות גבוליות - כל חוויה של פרידה, של אובדן ונטישה - היא אחת כזו שמאיימת על קיום האני. נדפוק את הראש בקיר עד שנאבד את ההכרה. נפיל עצמנו מראש גרם מדרגות. נשסע את הורידים, נחתוך.
זה מה שרציתי לעשות היום, וזה מה שרוצה לעשות עכשיו.
אוי, נו - מה הביג דיל? הרי כולנו מאבדים אנשים שיקרים לנו, ואם לא איבדנו - הרי שעוד נאבד. לא? נכון. אבל אדם שלא מכיר את עוצמות הרגש והכאב שאני יודעת וחיה - לא מסוגל לשער בנפשו מה עובר עליי ברגעים אלה ממש. אני חושבת, לא...יודעת - זה האובדן המשמעותי ביותר שאני חווה מאז שאיבדתי את אחי, לפני עשר שנים.
וכוחות להסביר - אין. אני שמה כאן את האי-מייל האחרון - האחרון באמת - ל-א'.
וברגע שאלחץ על "שמור" - אלך לסמם את עצמי בכדורי שינה ואנטי-פסיכוטיים שקיבלתי מטלי לשבוע הקרוב, שבתקווה יאפשרו לי לישון. לישון, ורק לישון. לישון, ולהתמודד עם המכה, עם האינטנסיביות המבהילה של הכאב הראשוני. אני פורשת מהעולם לשבוע.
"זה האי-מייל האחרון שאני שולחת.
כבר הרבה מאוד זמן שאנחנו משחקים, א', משחק שבינתיים כבר התיש אותי. זה לא חדש לך, אני מניחה - כבר קיבלת ממני אי-מייל בנושא. אתה משחק משחק שאני מסרבת לקחת בו חלק. שיחקתי ושיחקתי - אבל יש גבול לכמה אני מסוגלת להיות המריונטה הפרטית שלך - המריונטה הפרטית של כל אחד, לצורך העניין. שיתפתי פעולה, כן. לא רק ששיתפתי פעולה - *קראתי* לך לשחק בי, העברתי בכל דרך וצורה אפשריות את המסר שאני מוכנה לכל דבר, לכל סחבת רגשית, לכל השפלה. בהתחשב בכך - אני מניחה שלא רק בך האשמה. אני הייתי זו שהפכה עצמה לסמרטוט - לא יותר.
אני רוצה לשים מולך מראה קטנה, מראה שתשקף את מי שאתה באמת - בעיניי האחר. לא מתוך מטרה או רצון לפגוע - נהפוך הוא: אולי מתוך רצון לנער אותך, להעיר אותך לפני שיהיה מאוחר מדי - מאוחר מדי בשבילך. אולי מתוך רצון לעזור לך, כי בתוכי אני יודעת - אתה לא מתכוון לפגוע, אתה לא מתכוון להרע. לא באמת. יום אחד, א', תיכנס לחיים שלך מישהי מיוחדת. אני מדברת כרגע על מישהי - למרות שבאופן כללי, זה נוגע לאופן ניהול מערכות היחסים שלך עם כל אדם - למיטב הבנתי. יום אחד תיכנס לחייך מישהי משמעותית - ואתה תאבד אותה. אתה תאבד אותה בעקבות האישיות הקלוקלת שלך. לכן אני רוצה להראות לך פגמים שאתה לא מודע להם.
ויש לך פגמים. וכאמור - אתה לא מודע להם. העולם שלך, א', סובב סביב אדם אחד בלבד - והוא אתה עצמך. אתה לא רואה ממטר. אתה חושב שאתה יודע, אתה חושב שאתה רואה אחרים - אבל אתה לא. טווח הראייה שלך מצומצם להחריד, וכל שמניע את דרך ההתנהלות שלך עם אחרים הוא הרגשות הפרטיים שלך, כאשר משל האחר אתה בוחר (או שלא) להתעלם ואותם אתה מזיז הצידה כאילו לא היו רלוונטים כלל.
תן לי להגיד לך משהו, א' - הם רלוונטים. הם רלוונטים יותר משתדע. בני אדם הם לא הצעצועים הפרטיים שלך - ובוודאי שלא אני. שוב - נתתי לך לשחק בי, אבל לא עוד. ברגע זה אני שוללת ממך את הזכות לשחק בי, לשחק עם הרגשות שלי. אני לא מוכנה לשחק איתך יותר משחקי ניחושים - למה אתה עושה את מה שעושה? למה לא עושה את מה שלא עושה? למה אומר את מה שאומר? למה לא אומר את מה שלא אומר? נמאס לי לנסות להבין אותך, כשאתה בעצמך לא שם פס.
אמרת לי פעם, בצחוק - "אני לא חושב שהעולם סובב סביבי, אבל כמובן שאני אחד הצירים המרכזיים שלו". אתה בוודאי יודע, ואם לא, אגלה לך כעת: בכל בדיחה יש שבב של אמת. וזוהי בדיוק האמת שלך, א': אתה חושב ומאמין שחיי הסובבים אותך סובבים סביבך. מבחינתך - א'.ד הוא כל מה שקיים על הפלנטה. אתה אנוכי, אתה אגוצנטרי (לא "אגוצנטריסט" - אין כזו מילה) - ואתה האדם השקוע ביותר בעצמו והנרקיסיסטי ביותר שאי פעם פגשתי. זה מסתדר - אמנים הם לעיתים קרובות אנשים נרקיסיסטיים. אנשים שמאוהבים בעצמם (האמת היא שקיים פער גדול ותחושה של ניידות מקצה אחד אל הקצה השני בכל הנוגע לדימוי העצמי - אתם נעים בין תחושה של אפסיות לתחושה של גדלות) משתמשים באנשים שסביבם על מנת להעצים ולהאדיר את עצמם. וכן, א' - כמה שהייתי נוחה עבורך בעניין הזה. כמה שיבחתי אותך, כמה החמאתי לך. גרמתי לך להרגיש נערץ, גדול מהחיים עצמם. נוח להישאר בקשר - איזשהו קשר שאפילו אין לו הגדרה - עם אדם שגורם לך להרגיש טוב כל כך עם עצמך. ואת התפקיד הספציפי הזה מילאתי בנאמנות.
רגשות כלפי האחר? האם אתה מסוגל להרגיש רגשות של ממש כלפי כל אדם שהוא לא אתה? האם אתה יודע לאהוב? - אני לא בטוחה. לא בטוחה בכלל. מבחינה רגשית - אתה נכה. סיפרת לי הרבה פעמים שאתה מפחד להיפגע, ולכן לא ממהר להיכנס לקשרים - או, לחילופין, קוטע אותם. כל זה נחמד ויפה - ובעיקר - משמש לך תירוץ נוח, לעצמך, להתייחס לאנשים שמבקשים את קרבתך כמו לזבל. "אני מפחד להתקרב ולהיפגע - ולכן אשמור מרחק" - יופי. אבל אתה מבין - עשית יותר מזה. להתרחק? בסדר. אחלה. אבל מה עם להתרחק-ולהתקרב שוב? להתרחק ולהתקרב שוב? - שזה בדיוק מה שאתה עושה, לפחות איתי? איזה מסר אתה חושב שאתה מעביר אליי (או לכל אחת אחרת) כשאתה מתנהג בצורה בלתי עקבית, בלתי מתקבלת על הדעת?
אני שואלת אותך: מה, לדעתך, אמורה בחורה לחשוב כשבחור אחר מצלם אותה? מה אמורה בחורה לחשוב כשבחור מנסה להרשים ולהמם באמרות שגודלן בכלל לא ריאליסטי? ("רצתי 8 ק"מ", "לא ישנתי 11 יום", "הרסתי לגמרי את שק האגרוף שלי", "השומר למטה עוצר אותי בכל פעם מחדש. מה, אני נראה מסוכן?" - וכו'...וכו'...וכו'...) מה אמורה בחורה לחשוב כשבחור אחר מעביר איתה שעות בשיחה, במשחקים? מה אמורה בחורה לחשוב כשבחור אחר משתף אותה בחיי הנפש שלו? מה אמורה בחורה לחשוב כשבחור "אוסר" עלייה, בעודו מנפנף בהיסטריה עם הזרועות, ליצור קשר עם בחור אחר? מה אמורה לחשוב בחורה, א', כשאתה יוצא איתה? מה אמורה בחורה לחשוב כשאתה קובע איתה מחוץ לשעות העבודה, ומזמין אותה לקפה? אתה זה שהרמת את הכפפה, א'. ואל תנסה לטעון לשנייה שלא - אתה משקר לעצמך בלבד. מה אמורה בחורה לחשוב כשבחור מספר לה (בעוד הוא יושב איתה לקפה בערב, כאמור) שהוא יוצא עם "שתי בנות בשבוע, לפחות - וסתם, אני ממש לא יודע למה, סתם"? גם אליהן אתה מתייחס כמו זבל? גם להן אתה מעביר את אותם המסרים? ואיך, איך א' הטוב והמוסרי שמספר לי בגאווה על יצירת המופת שלו בנושא האישה והחפץ - יכול להשלות "שתיי בנות בשבוע, לפחות"?, משמע - להתייחס אל בני אדם, אל נשים, כאילו היו חפץ שנועד לשעשע אותך ותו לא? איך זה מסתדר? אכפת לך להסביר לי?
מה לעזאזל אתה חושב שאתה מעביר? איזה מסר? מה לעזאזל אתה עושה? אתה יודע בכלל? *עובר* לך בכלל משהו בראש כשאתה פועל? תגיד לי אתה - בסדר? תגיד לי אתה מה אני אמורה לחשוב כשאתה מתקרב ונוגע (מטאפורית, תירגע), אחר בורח הכי רחוק שרק אפשר? ושוב? ושוב? ושוב? תגיד לי אתה - מה אני אמורה לחשוב כשאני יושבת איתך בבית קפה בערב, ואתה מספר לי על בחורה שאתה מטורף עליה?
אתה חושב בכלל? אתה חושב? יש לך מושג מה חושב ומרגיש האדם שמולך? אכפת לך בכלל? לא נדמה לי. לא נדמה לי שאכפת לך ממני ו/או ממה שאני מרגישה, בכלל.
למה המשכת איתי את הקשר? ספר לי, מעניין אותי לדעת - כי באמת, הגעתי למצב שבו אני לא מבינה, שבו אני לא מוצאת בך ולו שביב אחד קטן של היגיון. למה אתה משחק אותה "ראש קטן", כאילו אתה לא מודע עד כמה שאתה חשוב לי, מסיבה מוזרה שהיא? (ובלי שום רצון להעליב - אני באמת לא מבינה) למה אין לך את הפאקינג אומץ לחתוך כשאתה לא מעוניין? אה, נכון - כי החמאתי לך. כי הייתי שם כדי לאסוף את הדימוי העצמי המרוסק שלך ולהעלות אותו לגבהים, שוב.
זהו? שום דבר אחר? נאדה? זיפ?
אתה זוכר, כשסיפרתי לך על איך אני מסננת את י'? שאלת למה. אני, א' - לפחות לא משחקת בלענות-לא-לענות, לענות-לא-לענות. אני ישירה, ומעבירה מסר ישיר וקבוע. אני, לפחות - לא מבלבלת ומשלה. אני לא משקרת. אני לא משחקת.
כמה קל לטמון את הראש בחול, ממש כמו בת-יענה. לא רואה, לא שומע, לא יודע. קל באמת. חשבת על ההשלכות לגבייך, א'? אני שואלת מתוך ידיעה שמי שנמצא בראש מעייניך הוא *אתה*. מה יקרה כשתפגוש יום אחד אדם שתהיה יקר לו, כש"תעניק" לו את אותו היחס המבזה, את אותם המסרים הכפולים הבלתי פוסקים כמו ש"הענקת" לי? חשבת, אי פעם, על מה שאתה מפסיד? על החום והחיבה שאתה מוותר עלייהם, זורק לפח כאילו היו טיוטה לא מוצלחת של איזה דמות מצויירת שלך? חשבת על האיכפתיות שאתה הודף? חשבת על כל מה שאתה מפסיד?
בקצב כזה, א' - תישאר לבד. הכי לבד שרק אפשר. יותר לבד משאתה עכשיו, אפילו.
ואני שואלת את עצמי שוב ושוב, כמי שבאמת מאמינה שבבסיסך, אתה אדם טוב - אתה מספר שנפגעת כל כך. מה באמת למדת מחווית הפגיעה הזו? ולמה, אם אתה כל כך מודע, וכל כך זוכר - למה אתה עושה את אותו הדבר בדיוק לאדם אחר? למה אתה פוגע בצורה מזלזלת כל כך?
ואם אתה באמת כל כך מרשים, אם באמת יש לך ביצים שם למטה - תענה לי. אני צריכה תשובות. מגיעות לי תשובות - ולא כאלה מתחמקות, עמומות - תשובות אמיתיות. ת'כלס. יאללה. שים את הקלפים על השולחן. אחת ולתמיד.
ספר לי, ואז, יש לך את המילה שלי - לא תשמע ממני יותר."
לילה טוב, עולם. תחבק אותי, בינתיים? חיבוק קטן? בבקשה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Skinless
