...ובאקט חסר-תקדים - החלטתי לענות על שאלון השבוע שעבר בנושא חברוּת

האם את נוהגת לשמור על קשרים עם חברים / חברות מן העבר?

כמעט ולא. מהיסודי, למשל - לא שמרתי על קשר עם אף אחד/אחת (תודה לאל...?!). רק החל מתקופת ביה"ס התיכון הכרתי בנות שאיתן הייתי בקשר עד לא מזמן, כשניתקתי אותן - ביחד עם אנשים אחרים שיצא לי לפגוש במורד הדרך. בינתיים - אין בי חרטות. בשנה-שנתיים האחרונות אני נוטה להתבודד, כך שיותר נוטה לברוח מקשרים מאשר לחזק אותם.

האם רוב החברים שלך הם חברים ותיקים? או שאת "מחדשת את המלאי" באופן קבוע?

חברים ותיקים. אני נמצאת בתקופה שבה אני לא משתדלת "לחדש את המלאי" יותר מדי. המסגרת החברתית היציבה היחידה שאני נמצאת בה כעת היא הלימודים - ועם שותפיי לקורס אני שומרת על הפאסון, ולא נותנת להתקרב יותר מדי. אני מחבבת מאוד את כולם (טוב, נו - כמעט!) ושמחה כשיוצא לי לפטפט כאילו הייתי "רגילה", כאילו הייתי ממש כמותם. אני לא - הם לא מודעים, וכך הייתי מעוניינת שגם יישאר. למרות הרצון שלי לשמור על ריחוק - אני מניחה שאם "נועדתי" להתחבר עם מישהי (קרוב לוודאי שזו הייתה מישהי, ולא מישהו...) - כבר הייתי מתחברת - כך שאני גם לא פוסלת על הסף את האפשרות.

האם את מסוגלת לשמור על קשר לטווח ארוך, או שנמאס לך מהר?

ק-שה, ק-שה. אני מתקשה לשמור על מערכות יחסים יציבות ועמידות - לא כי נמאס לי - כי נמאס לאחרים, ממני - ואני לא יכולה להאשים. עד לפני כמה שנים - הייתי אומרת שיצירת מערכת יחסים בריאה עבורי הייתה בגדר משימה בלתי-אפשרית. מערכות היחסים שלי אופיינו כאינטנסיביות וסוערות במיוחד, וכשם שנוצרו במהירות - כך גם פורקו והתפוגגו - לרוב בצורה חדה ומכוערת. כיום אני מתגאה בכמה מערכות יחסים נהדרות שבהן אני מתפקדת כמעט, כמעט כמו אדם בריא לגמרי - מערכות יחסים שבתוכן נמצאת כבר זמן רב. אני גאה בעצמי, אני גאה בחברות שלי - ומעריצה אותן על שבחרו להיות כאן לצידי למרות כל הקשיים. ויש לא מעט.

מהו לדעתך הקשר האולטימטיבי? (להיפגש כל יום, טלפונים, סמסים וכו’)?

הקשר האולטימטיבי, לדעתי, הוא כזה שאני מנהלת עם שלוש חברותיי הקרובות ביותר. אנחנו לא צריכות לשלוח האחת לשניה 1,500 אס-אמ-אסים ביום, לדבר בטלפון במשך 7 שעות ברצף או אפילו להיפגש לעיתים תכופות כדי לדעת שאנחנו אוהבות - ובגדול. הקשר האולטימטיבי, בעיני, הוא כזה שבו לא קיים הצורך המתמיד לומר "אני אוהבת אותך" - הידיעה שאנחנו שתינו יודעות, הידיעה שתמיד נהיה שם האחת למען השנייה - בזמנים רעים כטובים - היא שקובעת, בעיניי.

כמה חברים קרובים יש לך, שאת מגדירה אותם כידידי נפש?

שלוש. הראשונה היא ח' (מזדהה בדפי התגובות כ - N-gel) - ח' היא נדירה, פשוט כך. כבר כמעט עשור שהיא איתי - עומדת בבחנים שלי האחד אחר השני, דובקת בי ברע ובטוב, לא מוותרת, לא משחררת אחיזה. האמונה שלה בי היא מעבר לכל שיכולתי לדמיין שמישהו יאמין בי - היא מחזקת, תומכת ואוהבת ללא-תנאי. אני תמיד אומרת לה - הלוואי ויכולתי להעניק לך שמינית ממה שאת מעניקה לי. השנייה היא הדובדבניל שלי - אחת הבחורות הכי מדהימות, הכי נאמנות, הכי אינטיליגנטיות והכי מקסימות שאי-פעם יצא לי להכיר - ואני מודה עליה בכל יום, כל רגע - כמו שמודה על ח'. כבר שלוש שנים לערך שאני זוכה לכבוד ולאושר שבלהיות חברתה, והיא, כמו ח' - מישהי עבורה אני קמה בכל בוקר. או צהריים  ח' ודובדבניל הן מסוג האנשים שגורמים לי לרצות לקום בבוקר. ויש את taish - בחורה מקסימה-מקסימה-מקסימה, מחוננת עד לכדי גאונות, עם יכולת נתינה ואכפתיות שלא מהעולם הזה - אותה הכרתי לפני שנה-פלוס. היא קטנה ממני בשנתיים - ועוברת בשנות אור את רוב האנשים שמכירה מבחינת האינטיליגנציה הרגשית כמו גם מבחינת הבגרות והבשלות שלה.